4. עיקר טענות הצדדים בערעור
א. החברות טענו, כי הילכת ארבל נקבעה כשלושה חודשים לאחר סיום העסקת העובד ולפיכך לא היה מקום ליישמה רטרואקטיבית על עניינו של העובד. אשר לטענת הקיזוז, טענו החברות כי משלא נחקר העד מטעמן על תחשיב הנזק הנטען, היה על בית הדין קמא לקבוע שתחשיב זה לא נסתר. עוד נטען, כי "במשפט אזרחי אין כל צורך להוכיח בוודאות מה שיעור הנזק שנגרם, אלא, ואך זאת בלבד, יש להוכיחו (ככל עובדה אחרת) במאזן של הסתברויות. בנטל זה עמדו המערערות... מכל מקום, מותר היה לבית הדין הנכבד לפסוק פיצוי כלשהו, על דרך של אמדנא דדינא". החברות אף ביקשו להפנותנו, לאותם מיקרים חריגים, אשר בם לפי ההלכה הנוהגת, לאור טבעו ואופיו של הנזק אשר קשה להוכיחו
--- סוף עמוד 5 ---
באורים ובתומים בצורה וודאית, יש מקום לפסיקת פיצוי לפי מידת הנזק המשוערת.
ב. העובד, סמך טיעונו על פסיקת בית הדין קמא ועל הילכת ארבל, אשר היה מקום להחילה עליו לשיטתו. עוד טען העובד, כי נזקן הנטען של החברות לא הוכח, וממילא בשנים 1999 – 2001, הבורסה מצוייה היתה בשפל, בשל נסיבות כלכליות ומדיניות – ביטחוניות, בכך היה כדי להדגים מניה וביה, לדידו, את העובדה כי מדובר, אם בכלל, בנזק ספקולטיבי.
דיון והכרעה
5. פדיון חופשה
א. סבורים אנו, כי ראוי להשיב בעניין זה עטרה ליושנה. לדידנו, ההלכה שנהגה לפני הילכת ארבל (ולפני פסקי הדין שדנו בסוגיית חפיפת "דמי הודעה מוקדמת" עם "פדיון חופשה" וכד') בשאלת האפשרות לחפיפה בין ימי חופשה צבורים בגינם קמה זכאות לדמי חופשה לבין ימי הודעה מוקדמת (להבדיל מתמורת הודעה מוקדמת) העולים על ארבעה עשר יום, ואשר בם לא נדרש העובד להתייצב לעבודתו, היא היא העולה מלשונו של החוק ותכליתו. ובמה דברים אמורים ?
לפי הוראתו של סעיף 5(א)(7) לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן – חוק חופשה שנתית):
"הימים שלא יובאו במניין ימי החופשה;... ימי הודעה מוקדמת לפיטורים, אלא אם עלו על ארבעה עשר, ובמידה שעלו".
--- סוף עמוד 6 ---
וכך פסקנו בעניין זה בפרשת עמנואל: "משמעה של הוראה זו היא כי מותרת חפיפה בין תקופת חופשה שנתית לתקופת הודעה מוקדמת בתנאי כי לפחות 14 ימי הודעה מוקדמת יוותרו ללא חפיפה של תקופת חופשה שנתית" (דב"ע נד/101-3 יעקב עמנואל – שופרסל בע"מ ואח' פד"ע כח 241).
כך אף פסקה חברתי סגנית הנשיא, אלישבע ברק-אוסוסקין, לאמור – "... אלא שעל פי חוק חופשה שנתית, ה'תשי"א-1951, בסעיף 5(א)(7) לא יובאו במניין ימי החופשה ימי ההודעה המוקדמת אלא אם עלו על ארבעה עשר יום... מכאן, מעבר לארבעה עשר ימים מותרת חפיפה בין תקופת חופשה שנתית לתקופת הודעה מוקדמת (ראה דב"ע נד/101-3 יעקב עמנואל – שופרסל בע"מ – [פורסם בנבו]; דב"ע נז/101-3 עו"ד דן רייזמן ועו"ד מיכאל קידר – סימני עיני – טרם פורסם). על כן זכאי המערער לפדיון חופשה על פי חופשה מקסימלית פחות מחצית החודש של ההודעה המוקדמת החופף לחופשה" (פד"ע נז/31-3 אלי אורן – י. מושקוביץ לבניין בע"מ ([פורסם בנבו], ניתן ביום 6.8.97)).