בפרשת ארבל ניבחנה מחדש ההלכה שלעיל, תוך שנקבע, כי "כאשר הודיע המעסיק לעובד על הפסקת עבודתו בפועל והעובד לא יחזור לעבוד בפועל אצל המעסיק, קמה הזכות לפדיון חופשה והמעסיק אינו יכול 'להוציא את העובד לחופשה שנתית' ... בסיכום, יש לקרוא את סעיף 5(א)(7) לחוק חופשה שנתית כך: כאשר העובד מחליט לצאת לחופשה שנתית במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, 'ימי הודעה מוקדמת לפיטורים' לא יובאו במניין ימי החופשה אלא אם עלו על 14 ימים ואז יחשב התשלום בגין הודעה מוקדמת גם כתשלום בגין חופשה שנתית".
ב. מקצת מן הקביעות באותה פרשה, מקובלות עלינו. כך סבורים אנו, כי חפיפה אפשרית רק כאשר ניתנת הודעה מוקדמת בפועל ולא תמורת הודעה מוקדמת. קרי החפיפה האפשרית הינה של ימי הודעה מוקדמת הניתנת בפועל ושל ימי חופשה. זאת למדים אנו מלשונו הברורה של
--- סוף עמוד 7 ---
החוק, שעניינו ב"ימי הודעה מוקדמת". עם זאת לא מצאנו מדוע יש להתייחס למתן הודעה מוקדמת בפועל, תוך שיחרור מעבודה בתקופתה, כאל פיטורים על – אתר ותשלום תמורת הודעה מוקדמת, אשר כאמור לא ניתנת לחפיפה עם פדיון ימי חופשה. מתן הודעה מוקדמת בפועל ותשלום תמורת הודעה מוקדמת הינם הסדרים שונים, מהם צומחות לעובד ולמעביד זכויות וחובות שונות. לא נמנה את כל הנפקויות האפשריות של כל אחד מן ההסדרים, אך נזכיר לדוגמא, כפי העולה מפרשה זו שבפנינו, כי בתקופת הודעה מוקדמת יש להפריש לקופת גמל ולקרן השתלמות, תקופה זו נחשבת לוותק בעבודה ובקרן הפנסיה ונחשבת אף לצורך חישוב פיצויי פיטורים, חופשה שנתית, דמי הבראה וכל כיוצא בזה. קביעה גורפת, כי אי דרישת עבודה בפועל בתקופת ההודעה המוקדמת כמוה כפיטורים על אתר, משנה באופן מהותי את מאזן החובות והזכויות בין הצדדים, ועלולה לעודד העדפת פיטורים על אתר ותשלום תמורת הודעה מוקדמת, מקום שהאינטרסים האמיתיים של הצדדים, היו עשויים להוביל לבחירת אפשרות אחרת. כך אף לא מצאנו עיגון בלשון החוק לפרשנות, לפיה חפיפה בין ימי חופשה לימי הודעה מוקדמת אפשרית אך במצב בו המעביד דורש עבודה בפועל בתקופת ההודעה המוקדמת והעובד הוא הבוחר לצאת לחופשה; או מקום בו העובד מסכים, אף אם אינו נדרש לעבוד, כי ימי ההודעה המוקדמת יחשבו אף לימי חופשה.
זכות המעביד לחפיפה התלויה בהסכמת העובד - נראית בעינינו בלתי סבירה והפוכה לתכלית החוק. עם זאת, נדגיש, כי הוצאת העובד לחופשה בתוך תקופת ההודעה המוקדמת חייבת להיעשות כדין. קרי, מקום בו מעביד מחליט להוציא עובד לחופשה שנתית, בתוך תקופת ההודעה המוקדמת, רק כדי להתחמק מתשלום מלוא תקופת ההודעה המוקדמת, לא תעמוד במבחן חובת תום הלב המוטלת על המעביד, ולא תיחשב כהוצאת העובד לחופשה כדין. על כן, כאשר מעביד מחליט להוציא עובד לחופשה שנתית בתוך תקופת ההודעה המוקדמת, יהיה עליו להוכיח כי שיקולי צרכי המפעל עמדו לנגד עיניו עת החליט כאמור. האמור יסודו בפררוגטיבה הניהולית של המעביד, לקבוע את מועדי