ג. במקרה שלפנינו, על פי קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, הוצאתו של העובד לחופשה בתקופת ההודעה המוקדמת אינה מתיישבת עם חובת תום הלב. בית הדין האזורי דחה את טענת החברות לפיה העובד הסכים לנצל בתקופת ההודעה המוקדמת את ימי חופשתו הצבורים. קביעתו זו מושתת, בין השאר, על נוסחו של המכתב מיום 14.9.1998 לפיו "אין שום רמז לכך שהיתה הסכמה בין הצדדים על ניצול החופשה בתקופת ההודעה המוקדמת", ועל דבריו של מר גורן בעדותו לפיהם "העדפתי שהוא ינצל את החופשה שלו בתקופה הזאת". במילים אחרות, בנסיבות המקרה שלפנינו הוצא העובד לחופשה על ידי מר גורן, תוך פגיעה בזכותו העקרונית לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, וללא כל טעם ענייני להוצאה לחופשה. משכך הם פני הדברים, אין לאפשר חפיפה בין תקופת ההודעה המקודמת לבין החופשה השנתית.
ד. לאור קביעותינו לעיל, ומאחר שפסיקתנו בנסיבות המקרה שלפנינו מתיישבת עם ההלכה שהיתה נהוגה לעת פיטוריו של העובד, אין אנו נדרשים להיכנס לעבי קורת הדיון המאלף בשאלות רטרואקטיביות,
--- סוף עמוד 10 ---
אקטיביות ופרוספקטיביות של הלכה הנקבעת בפסק דין. נעיר, כי אין לומר ששגגה יצאה מלפני בית הדין קמא, ביישמו את הילכת ארבל, ובדומה סבורים אנו, כי אף אנו רשאים להחיל על המקרה את ההלכה כמבואר לעיל.
6. קיזוז הנזק
א. על מנת שנזק שנגרם לפלוני יחשב משפטית כבר פיצוי, יש להצביע על חובה שבדין או בהסכם שלא לגרמו, כך דרך משל קיימת חובה שבדין שלא להתרשל ולפיכך אם הוכחה עוולת הרשלנות וניגרם בגינה נזק, מעמיד הדין סעד כנגד אותו הנזק. המדובר בנזק בר פיצוי.
בכתב ההגנה שהגישו החברות, נאמר כך באשר למעשיו של העובד העומדים בבסיס טענת הקיזוז: "מעשיו האמורים של התובע נעשו שלא כדין ותוך הפרת חובת האמון שחב לנתבעת 2". דיון מאלף בשאלת עילות התביעה בתחום התחרות הבלתי הוגנת, הקניין הרוחני ועוד, מצינו בפרשת א.ש.י.ר (רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא, יצור והפצה בע"מ – פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ (פ"ד נב (4) 289).אף במקומותינו אנו, לא נפקד מקום הדיון בשאלת הקמת עסק מתחרה על ידי עובד לשעבר, שימוש במידע אליו נחשף עובד במהלך עבודתו, חובת האמון ותום הלב לאחר סיום העבודה, תניות הגבלת עיסוק ועוד (ראו למשל עע 189/03, עע 201/03 גירית בע"מ - מרדכי אביב ואח', [פורסם בנבו], ניתן ביום 18.12.03).
שאלה היא, אם התנהגותו של המשיב, כפי שהגדירה בית הדין קמא, כך: "אין ספק כי התובע גדרם למעבר לקוחות הנתבעות לחברת QSD " מהווה הפרה של חובה שבדין או בחוזה, זאת לאור העובדה, כי החברות עצמן לא כללו תניות הגבלת עיסוק או איסור תחרות לאחר תקופת העבודה, בהסכם העבודה של העובד. לכאורה, אם היו החברות סבורות כי ראוי להגן על אינטרסיהן בתחום זה, חזקה עליהן כי הדבר היה מוצא ביטויו בהסכם ההעסקה. אולם פטורים אנו מלהכריע בסוגיה זו, כיוון