מן הכלל אל הפרט
17. בענייננו, המערערים מעלים טענות רבות לעניין התגבשותה של זיקת הנאה, אך רובן ככולן נוגעות לקביעות המהימנות שניתנו ביחס לעדים שנשמעו במסגרת ההליך בבית המשפט קמא, ולממצאים העובדתיים שנקבעו בו ביחס לעדויות אלה. כלל ידוע הוא שערכאת הערעור איננה נוהגת להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, להוציא מקרים חריגים, במסגרתם נפלו פגמים מהותיים בהחלטה היורדים לשורשם של דברים (ראו: ע"א 444/94 אורות ייצוג אמנים והפקות נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241 (1997); ע"א 377/82 התעשייה האווירית לישראל בע"מ נ' צור גת חברה לפיתוח ולגידור בע"מ, פ"ד מב(2) 725, 732 (1988); ע"א 739/13 בן-ציון נ' המועצה המקומית אבן יהודה, פיסקה ט' לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין (06.10.2014); ע"א 9199/16 זעאתרה נ' זעאתרה, פיסקה 17 לפסק דינו של השופט ג' קרא (03.03.2019)).
אינני סבור שהמקרה שבפנינו נמנה עם אותם מקרים חריגים, אשר מצדיקים התערבות בממצאי העובדה והמהימנות של בית המשפט המחוזי הנכבד. אפרט מיד בסמוך.
18. כאמור, המערערים טוענים, בתמצית, כי שגה בית המשפט המחוזי הנכבד בכך שלא ייחס משקל לתצלומי האוויר ולראיות אחרות שהוגשו מטעמם, כמו תכנית מדידה משנת 1956, במסגרתם ניתן לראות את שביל המעבר ההיסטורי. עוד לטענתם, שגה בית משפט קמא כאשר ייחס משקל נמוך לעדות המומחה של המהנדס, מר רמזי קעואר, שהעיד מטעם המערערים, ואשר טען בעדותו לקיומו של "שביל מעבר רציף" מחלקת עמוס ועד לחלקת ח'ורי.
דא עקא שבפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד יש התייחסות לתצלומים האוויריים, וזאת במסגרת ההתייחסות לעדותו של המהנדס מר קעואר. נקבע, כי מסקנתו של העד המומחה בדבר קיומו של המעבר מתבססת על התצלום האווירי משנת 1964. כאמור, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע, שאין חולק בדבר קיומו של המעבר ההיסטורי, ועל השימוש שנעשה בו, ככל הנראה עד לבניית בית עמוס. אולם, במסגרת הערכת עדותו של העד המומחה, נקבע, שלא ניתן לפסוק, על סמך התצלום משנת 1964, ועל סמך חוות דעתו שהתבססה על התצלום, ממצאים עובדתיים לעניין קיומו של המעבר, ולעניין השימוש בו, ב-40 השנים שחלפו לאחר מכן. זאת ועוד, נקבע שהמהנדס הודה שלא ניתן לראות בבירור את המעבר ההיסטורי מתצלומים אוויריים מאוחרים יותר. נוכח זאת, ובשים לב לסתירות מסוימות אחרות שנמצאו בעדותו, נקבע שעדותו של העד המומחה איננה תומכת בגרסתם של המערערים בדבר קיומו של המעבר ההיסטורי עובר לשנת 1964 (ראו: פסק הדין נשוא הערעור, בפיסקה 30). מסקנות אלו של בית המשפט המחוזי הנכבד מקובלות עלי, ואינני מוצא טעם מבורר להתערב בהן.