21. העובדה שהמשיבה הייתה תחת הרושם כי הנכסים יעברו לידי המערערים רק "לאחר 120 שלה", תומכת אף היא במסקנה כי המשיבה לא גמרה בדעתה להתקשר בהסכמים. קביעה זו נסמכת על אמירות ברורות של המשיבה במספר הזדמנויות ולפני גורמים שונים, בהם עובדות סוציאליות שנפגשו עם המשיבה ומטפלת שטיפלה בה – שהגישו תצהירי עדות ראשית וטענו כי הדבר נאמר להם על ידה; על דברים מפי המשיבה עצמה במהלך עדותה לפני בית המשפט לענייני משפחה; וכן על עמדת המשיבה כפי שנתנה לה ביטוי בפגישה שקיימה עם פרופ' מלמד. בית המשפט המחוזי התרשם באופן בלתי אמצעי מאותן עובדות סוציאליות ומטפלת, וכן מפרופ' מלמד עצמו, ומצא להעדיף את גרסתם על פני העדויות של עו"ד בן יהודה, המערערים והחברים שהציגו עמדה הפוכה – וגם בעניין זה מדובר בממצא של עובדה ומהימנות, שאין סיבה לשנות ממנו. בהתאם, בדין נקבע כי המשיבה סברה שההסכמים הם להענקת הנכסים לאחר מותה, על משקל "צוואה", וכוונה מעין זו לא ניתן לקיים לנוכח הוראת סעיף 8(ב) לחוק הירושה (להרחבה בנושא ראו: עניין נחשון, פסקה 12). יצוין אגב כך, כי אין יסוד לטענת המערערים שלפיה כוונות המשיבה לא פורשו כראוי וכי למעשה היא התכוונה לכך שרק הפירות מהשכרת הנכסים יעברו לידי המערערים לאחר מותה – לא זו בלבד שמדובר בטענה בלא כל ביסוס, אלא שמכלול העדויות מצביע על כך שכוונת המשיבה הייתה כי העברת הנכסים תתבצע רק לאחר מותה.
למען הסר ספק, יובהר כי לא נעלם מעיניי שמרבית ההתבטאויות של המשיבה שעליהן הסתמך בית המשפט המחוזי, נאמרו על ידה לאחר שכבר אובחנה כלוקה באלצהיימר ומונו לה אפוטרופסות. אמנם נודעת לכך השלכה מסוימת בבחינת המשקל שיש לייחס לאמירות, אולם הדבר איננו מצדיק ביטול מוחלט שלהן; זאת בפרט מקום שמדובר בהתבטאויות שחזרו על עצמן מספר פעמים, בפני גורמים שונים – והדבר מצביע על עקביות בעמדת המשיבה בנוגע לנכסים; ויש לחזור ולהזכיר בנקודה זו את החשיבות הנודעת לבירור שאלת גמירת הדעת בהתקשרות מסוג מתנה, במיוחד בהתקיים ספק באשר למצב הקוגניטיבי בעת החתימה על ההסכמים (ראו והשוו: ע"א 4138/09 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' קובסי, עמ' 9 (12.12.2011)). ועוד ייאמר בהקשר זה, כי כשם שעצם מינוי אפוטרופוס לחסוי (שלא הוכרז פסול דין ואיננו קטין), איננה שוללת את כשרותו המשפטית מיניה וביה (ראו: רע"א 6397/04 אלעבסי נ' עמותת א.ל.ע.ד. אל עיר דוד, פסקה 5 (6.12.2009)) – כך העובדה שמרבית האמירות של המשיבה נאמרו בתקופה שכבר מונו לה האפוטרופסות, אין בה כדי להצדיק התעלמות מהן.