13. האפוטרופסות מצידן עומדות על כך שיש לדחות את הערעור מאחר שהוא סב על קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי, שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן. לדבריהן, בדין נדחו טענות המערערים לעניין מינויו של פרופ' מלמד והאופן שבו ערך את חוות דעתו – כך במיוחד, מאחר שאת מרבית הטענות ניתן היה להעלות בעת המינוי או בזמן אמת, ואין זאת אלא שמדובר בטענות שבאו לעולם רק בדיעבד ומשום תוכן חוות הדעת. עוד נטען כי חוות הדעת מאת פרופ' מלמד היא רפואית, מקצועית ומקיפה, ולכן בצדק נדחו טענות המערערים בנוגע לפגמים שנפלו בה; ומכאן, שאין כל הצדקה להתערב בהחלטה להעדיף את חוות הדעת של פרופ' מלמד על פני ממצאיו של ד"ר גורביץ. כן נטען כי ממילא קביעת בית המשפט המחוזי לעניין העדר גמירת הדעת מצד המשיבה להעניק את הנכסים במתנה, אינה מושתתת רק על חוות הדעת של פרופ' מלמד, אלא נשענת על שורה של עדויות וראיות נוספות התומכות בקביעה זו.
14. בערעור שכנגד, עומדות האפוטרופסות על כך שנדרש היה לקבל את התביעות גם בעילות עושק והשפעה בלתי הוגנת; ויצוין כי לדברי האפוטרופסות הערעור שכנגד הוגש רק לנוכח ערעור המערערים. לעניין העושק נטען כי רצף וסמיכות האירועים, כמו גם עדות עו"ד בן יהודה, אינם מותירים צל של ספק בדבר קיומו של קשר סיבתי הדוק ורצוף בין ניצול מצוקת המשיבה לבין ההסכמים שנחתמו; ובכל מקרה בנסיבות שבהן יתר התנאים של עילת העושק מתקיימים באורח כה מובהק – לא היה מקום לבחון את הקשר הסיבתי באופן דווקני ומצמצם, בפרט בהינתן שהחברים היו "המוח והיד המכוונת" מאחורי "הפתרון המשפטי" שהוצע על ידי עו"ד בן יהודה. כן נטען שניכר ממכלול העדויות והראיות, כי עו"ד בן יהודה היה שלוח של עדינה או לכל הפחות חליף שלה – ולתמיכה בטענה זו צוין בין היתר כי הוא נבחר על ידי החברים וקיים עימם קשר עצמאי. באשר לעילת ההשפעה הבלתי הוגנת נטען כי מאחר שמדובר בעילה עצמאית, נדרש היה לבחון את התקיימותה בנפרד מעילת העושק, בהתאם לאמות המידה שהותוו בפסיקה. בתוך כך, נטען כי נדרש היה לתת את הדעת לעובדה שהמשיבה לא קיבלה ייעוץ משפטי בלתי תלוי, לכך שהמערערים והוריהם (החברים) ביצעו פעולות מקדימות שונות על מנת להתמודד עם טענות עתידיות בעניין תוקפם של ההסכמים ככל שיעלו (למשל, צילמו את המשיבה על מנת להציגה ככשירה), ולעובדה שהעברת הנכסים נוהלה בסודיות ובהשתקה. לבסוף טוענות האפוטרופסות כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שנמנע מלפסוק הוצאות לטובתן, ולדבריהן בנסיבות שבהן הוצאות המשיבה בגין התביעות נאמדות בכ-200,000 ש"ח, היה על בית המשפט לחייב את המערערים בהוצאות בשיעור ריאלי וממשי.