--- סוף עמוד 647 ---
בישראל. גם בשלב זה טרחה המתלוננת להדגיש כי היא "כל כך מבולבלת", וכי קודם לכן לא הבינה את השאלה.
בית-המשפט המחוזי ניתח בפסק-הדין את הגירסאות השונות של המתלוננת בעניין המועד של אירוע האונס, ולא ראה מניעה, למרות השוני בגירסאות, לקבוע מימצא לגבי מועד זה. המועד, אמר בית-המשפט, הוא אותו מועד שבו נקבה המתלוננת בתלונתה במשטרה ובחקירתה הנגדית: כחודש לפני הגשת התלונה, כלומר בתחילת חודש ספטמבר 1998. הביטוי "כחודש", הסביר בית-המשפט, אינו מציין תאריך מדויק "ואין משמעות הדברים שהאונס אירע בדיוק ב-29.8.98, מועד בו המתלוננת היתה עדיין בפריז. גם המועד של תחילת ספטמבר מתאים לתיאור של 'כחודש' לפני הגשת התלונה".
לדעתי, הסתירות בגירסאות המתלוננת לגבי המועד של אירוע האונס, ועמן הסתירות לגבי השאלה אם אמה ואחותה של המתלוננת התארחו בביתה באותו מועד, שכולן נתגלו רק בעדות שנמסרה על-ידיה בבית-המשפט זמן רב לאחר האירוע, אין בהן כדי לשמוט את הקרקע מתחת לאמון שבית-המשפט המחוזי, שהיה מודע היטב לסתירות, רחש לעדות זאת. בית-המשפט המחוזי ציין בפסק-הדין את ההתרגשות ואת הפחד שפקדו את המתלוננת בעת עדותה, ושהובילו את בית-המשפט להפסקת הדיון, כדי שהמתלוננת תוכל לנוח, ואף חיזקו את האמון שבית-המשפט רחש למתלוננת. וזאת יש לזכור, כי הגירסה הסופית שהמתלוננת מסרה בבית-המשפט לגבי מועד האירוע תואמת את הגירסה שמסרה מלכתחילה בתלונה למשטרה, והיא הגירסה שנתקבלה על-ידי בית-המשפט. זאת ועוד, מועד האירוע אינו מרכיב מרכזי של האירוע עצמו, ולכן גם סתירה בגירסאות המתלוננת לגבי המועד אינה בעלת משקל מכריע עד כדי כך שתשלול את אמינות הגירסה של המתלוננת לגבי עצם האירוע. מכל מקום, סתירה כזאת אינה עושה את גירסת המתלוננת לגבי עצם האירוע לגירסה מופרכת מעיקרה או חסרת היגיון כפי שנדרש על-ידי ההלכה כדי להצדיק התערבות של ערכאת ערעור באמון שערכאה דיונית נתנה בעד.
10. גם המשנה לנשיא לוין אינו תולה הכול בסתירה שבגירסאות המתלוננת לגבי מועד האירוע. כדבריו (פיסקה 3 לפסק-דינו), "היה אפשר להשלים עם גירסה זו לו נתברר שמדובר באישה פרימיטיבית ומבולבלת, חסרת כישורי תחבול תחבולות, שמטבעה מערבבת אירועים ותאריכים זה בזה. דא עקא, שחומר הראיות אינו מתיישב עם פרופיל זה של אישיות המתלוננת". ומדוע? כאן באה שיחת הטלפון בין המערער למתלוננת (מיום 1.5.1999) ופועלת נגד המתלוננת. ראו שיחה זאת בפיסקה 3 לפסק-הדין של המשנה לנשיא לוין. בשיחה זאת המערער מאיים על המתלוננת שהוא מתכוון להגיש נגדה תלונה במשטרה על שגנבה ממנו, לטענתו, מסמכים מסוימים. כנגד איום