--- סוף עמוד 648 ---
זה משיבה המתלוננת באיום שהיא תגיש תלונה במשטרה נגד המערער על שאנס אותה יום קודם לכן. מה ניתן ללמוד משיחה זאת? לדעתי, אין ללמוד ממנה כי המתלוננת, שאיימה להגיש תלונה (כוזבת) נגד המערער אם המערער יגיש תלונה (כוזבת) נגדה, לא הייתה נפחדת ומבולבלת כשעמדה על דוכן העדים ומסרה גירסאות סותרות לגבי המועד של אירוע האונס. אפילו נאמר (ואין לי יסוד לומר) שהמתלוננת היא אישה רעה, שמוכנה להעליל על בעלה, אין בכך כדי ללמד שהיא לא נאנסה על-ידיו או לקבוע שהסתירה בגירסאות שמסרה לגבי מועד האירוע נבעו לא מבלבול, אלא משקר. להפך, לדעתי, דווקא האיום הספונטני מצד המתלוננת באותה שיחת טלפון, שהיא תגיב בתלונה (כוזבת) כנגד תלונה (כוזבת), עשוי לחזק פרופיל, כלשונו של המשנה לנשיא לוין, של "אישה פרמיטיבית ומבולבלת".
בית-המשפט המחוזי לא התעלם מאותה שיחת טלפון. הוא דן בשיחה זאת בפירוט והגיע למסקנה שאין בה כדי לערער את אמינות המתלוננת. הוא ציין (בפיסקה 33) את דברי המתלוננת כי האיום שהשמיעה "היה בגדר איום סתמי כמו שבעלה איים עליה פעמים רבות... חלק מהקינטורים ההדדיים ביניהם". לא זו בלבד. בית-המשפט סבר כי השיחה עשויה אף לחזק את אמינות הגירסה של המתלוננת. עובדה היא שהמערער קיים שיחות טלפון אחדות עם המתלוננת, לאחר שהתלוננה נגדו במשטרה, והקליט אותן ללא ידיעתה, כדי שישמשו אותו, אם לצורך הגנה נגד התלונה או לצרכים אחרים. אולם מכל הקלטות שבידיו לא הציג המערער אלא קלטת אחת ובה אותה שיחה. הדעת נותנת כי בשאר הקלטות לא נאמר דבר שישרת את הגנת המערער מפני האישום באירוע האונס. בעצם, גם בקלטת שהציג לא נאמר דבר שיסתור את גירסת המתלוננת לגבי האונס עצמו. וכך אמר בית-המשפט המחוזי (בפיסקה 35) לעניין זה:
"הקלטות שהקליט הנאשם את המתלוננת פועלות במובן מסויים דווקא לחובתו של הבעל. ניתן היה לצפות שהנאשם המקליט את רעייתו בלא ידיעתה ינתב את תוכן השיחות לתלונתה של האשה בעניין האונס והאלימות, ויטיח בפניה כי אין שחר לתלונתה. כך יכול היה – אילו היתה גרסתו אמת – לנסות להוציא מפיה את מה שלדבריו הוא 'האמת' – דהיינו, שהוא לא אנס אותה ולא נקט כלפיה בכל אלימות. הרי תכלית ההקלטה היתה, כאמור, 'להראות שהיא שקרנית, שהיא משקרת', דהיינו, שלא היו אונס ואלימות. לא כך עשה הנאשם ולדבריו שלו, שאר השיחות, פרט [לשיחה האמורה – י' ז'], אינן רלוונטיות... מה שאין בהקלטות מלמד על האמת יותר ממה שיש בהן: הנאשם לא ניסה לנצל את שיחותיו המוקלטות לדיון בשאלת האלימות והאונס בתקופה נשוא האישום. דבר זה מלמד שהוא חשש להעלות נושאים אלה בשיחה מתוך ידיעה שמה שאשתו תאמר בשיחה פרטית ביניהם לא יתאים לצרכיו במשפט".