(ד) מהטעמים האמורים בית-משפט שלערעור רשאי להתערב במימצאים שבעובדה שנקבעו בערכאה הראשונה – אף כי המקרים שבהם יעשה כן יהיו נדירים. מקרים אלה קיימים "...מקום בו התברר מן הראיות, וזהו מקרה נדיר ביותר, שהשופט לא הפיק את התועלת מראיות העדים ומשמיעתם, ואי-מהימנותו של העד הנדון בולטת לעין..." (ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים [1], בעמ' 665); וכן שהסיבה לאי-האמון היא בלתי חוקית או שאינה סבירה או כשהאמון שהשופט בדרגה הראשונה נתן בעד אינו
--- סוף עמוד 640 ---
מתיישב עם עדויות אחרות ועם ההערכה הכללית של המשפט. ראה P. Devlin Trial by Jury [23], at p. 179.
(ה) אביא רק דוגמה אחת להחלת הכללים האמורים בפסיקת בית-משפט זה, המקרבת את המקרה המדובר לעובדות המקרה שלפנינו. המדובר בע"א 69/75 פלונית נ' אלמוני [2]. הוגשה שם תובענה אזרחית שעילתה מעשה מגונה שיוחס לנתבע כלפי ילדה בת עשר. שופט בית-משפט השלום קיבל את גירסת הילדה, שהייתה גירסה יחידה, ושהוכחשה על-ידי עדויות הנתבע. בית-המשפט המחוזי קיבל את הערעור ברוב דעות, ופסק-הדין אושר ברוב דעות בבית-המשפט העליון. שופט המיעוט סבר שאין מדובר אלא במימצאים שבעובדה, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם, ואילו שופטי הרוב אימצו את חוות-דעתו של אחד משופטי בית-המשפט המחוזי (השופט אשר ז"ל, לימים שופט בית-המשפט העליון) שכה אמר:
"'התסבוכת איננה עובדתית דוקא כפי שנוטה לחשוב חברי השופט דבורין, כי העובדות הפיזיות לכשלעצמן הן פשוטות וכמעט אינן שנויות במחלוקת. התסבוכת היא בהבנת הרקע הפסיכולוגי שהוליד את ספוריהם של התובעת-הקטינה מחד, ושל הנתבע מאידך, ובענין זה שיקוליו של בית-המשפט לערעורים אינם נופלים בחשיבותם משיקוליו של השופט שדן בענין בדרגה הראשונה. כלל הוא, ואין ברצוני לערער על כלל זה, שקביעת ממצאים עובדתיים לרבות מהימנות העדים מסורה לשופט ששמע וראה את העדים על דוכן העדים, והתרשם מהופעתם, אך כלל זה אינו מתפשט על המסקנות שהשופט מסיק מהממצאים שקבע ובמסגרת זו נוהג בית-המשפט לערעורים להתערב במקרה המתאים'" (שם, בעמ' 213).
(ו) לדידי, המחלוקת בינינו אינה מחלוקת שבעיקרון אלא מחלוקת בהערכה של המימצאים שנקבעו ובמסקנות שבית-המשפט של הערכאה הראשונה הסיק מהן. מלאכת בית-המשפט לערעורים אינה מלאכה מוכנית וטכנית של החלת כללים הרמטית. מדובר במלאכה שיש עמה שיקול-דעת שהפעלתו – בייחוד במשפט פלילי – באה להשיב על השאלה אם שופט בית-המשפט שלערעור השתכנע מעל לכל ספק סביר – תוך הבאתם בחשבון של הכלים שהיו בידי הערכאה הראשונה ואינם נמצאים בידיו – שהנאשם אכן ביצע את המעשה שיוחס לו.