(ז) כמו במקרה שאוזכר בפיסקה הקודמת, גם פסק-דיננו ניתן ברוב דעות. לדידי, לא מטעמים עקרוניים, אלא משום הערכת הנתונים שהיו לפני הערכאה הראשונה, הגענו לתוצאות שונות. כך כבר קרה בעבר. כן קורה במקרה שלפנינו וכנראה לא נוכל להימנע מתוצאות כאלה גם בעתיד.
--- סוף עמוד 641 ---
הייתי מקבל את הערעור על ההרשעה באונס ודוחה אותו על ההרשעה באירוע הטלפון. אכן חבריי הנכבדים סבורים שיש לדחות כליל את הערעור על ההרשעה. בנסיבות אלה אני מסכים להקלה בעונש כאמור בפסקי-דינם.
השופט י' זמיר
1. בית-המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא י' צמח, השופטת מ' נאור והשופטת מ' ארד) הרשיע את המערער בשתי עבירות: הראשונה – תקיפה של אשתו (להלן – המתלוננת) שעה ששוחחה בטלפון עם אחותה (להלן – אירוע הטלפון); השנייה – אינוס של המתלוננת במועד מסוים (להלן – אירוע האונס).
2. חברי המשנה לנשיא ש' לוין הגיע למסקנה, בערעור זה, כי יש לדחות את הערעור על ההרשעה באירוע הטלפון. אני מסכים.
לא כך לגבי ההרשעה באירוע האונס. מצד אחד, המשנה לנשיא קובע כי "אין לי יסוד להתערב בשיקול-דעתה של הערכאה הראשונה באשר להערכת מהימנותה של המתלוננת בדרך-כלל, ומוכן אני להניח שאפשר שהמערער ביצע מעשי תקיפה ואינוס במתלוננת במרוצת השנים". מצד אחר, לגבי אירוע האונס, הוא מגיע למסקנה כי אירוע זה לא הוכח בפני בית-המשפט מעל כל ספק סביר. לדעתו, גירסת המתלונת לגבי אירוע זה מעוררת קושי בשני עניינים קשורים זה לזה. ראשית, קיימות סתירות בגירסאות שהמתלוננת מסרה במשטרה ובבית-המשפט לגבי המועד של אירוע האונס. שנית, אין להסביר סתירות אלה בכך שהמתלוננת היא אישה מבולבלת, שכן משיחת טלפון שהתקיימה בין המערער לבין המתלוננת עולה שאין מדובר "באישה מבולבלת או רפת שכל אלא באישה שכוחה רב לה לאיים על המערער בביום עלילה כמשקל נגדי להאשמותיו". יש בכך כדי לפגום באמינות המתלוננת ולפיכך, אומר המשנה לנשיא, נוצר ספק סביר באשמת המערער באירוע האונס. די בכך, הוא קובע, כדי לזכות את המערער מן האישום באירוע זה.
3. המסקנה שמן הראוי לזכות את המערער מן האישום באירוע האונס אינה מקובלת עליי. לדעתי, אין לבית-משפט זה יסוד להתערב בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי שקבע כי המתלוננת אמינה עליו, כי המערער אנס אותה, כדבריה, וכי לפיכך הוא אשם גם באירוע האונס.
4. בפתח הדיון ראוי לציין כי הטעמים שהובאו על-ידי המשנה לנשיא כדי להטיל ספק בגירסת המתלוננת לגבי אירוע האונס עמדו גם בפני בית-המשפט המחוזי. אך הוא הגיע למסקנה כי אין בהם כדי לערער את אמינות המתלוננת. כיוון שכך, שבה