נזקקת לתצהיר וכי "מה יאמר המבקש בתצהיר המלווה, אם נאלץ הוא לצרף כזה?"" (עמ' 182).
2. העדר עילה
1. תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי מקנות בידי בית המשפט סמכות לסלק על הסף תובענה שאין בה די כדי להביא לתובע את הסעד המבוקש גם אם יינתן לתובע יומו והתביעה תתברר עד תומה (ראו לענין זה: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית (תשס"ז-2007), עמ' 166-168; ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ש' לוין, 1995) עמ' 384, 387).
הדעה הרווחת בפסיקה היא כי יש להיעתר לבקשות מסוג זה במשורה ולנקוט במשנה זהירות, שמא תישלל מאדם זכותו החוקתית לבוא בשעריו של בית המשפט. היטיב לבטא זאת כב' השופט מ' חשין בע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3), 577, עמ' 631:
"דעתי-שלי היא, כי זכות הגישה לבית-המשפט אין היא זכות-יסוד במובנו הרגיל של המושג זכות-יסוד. שייכת היא למסדר נורמות אחר בשיטת המשפט. ניתן לומר - וכך אומר אני - כי נעלה היא על זכות-יסוד. לא עוד, אלא שקיומה הינו תנאי הכרחי וחיוני לקיומן של שאר זכויות-היסוד. זכות הגישה לבית-המשפט הינה צינור החיים של בית-המשפט".
יתרה מזו: מחיקה על הסף של תובענה מפאת העדר עילה היא אמצעי קיצוני הננקט רק מקום שאין אפשרות, ולו קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש. כאשר כתב התביעה כולל גרעין עובדתי ראשוני עליו ניתן לבסס עילת תביעה יש ליתן לתובע להביא את ענינו לפני בית המשפט (ראו: רע"א 359/06 עו"ד חורי מועין נ' עו"ד סאלמן פרג' ([פורסם בנבו], ניתן ביום 26.04.06); ע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2), 668; ע"א 35/83 לאה חסין נ' רחל פלדמן, פ"ד לז(4), 721). יפים לכך דבריו של ד"ר יואל זוסמן בספרו:
"אף אם ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן לא יוכל התובע לזכות בסעד שביקש, כי אז – ורק אז – אומרים שכתב התביעה אינו מגלה עילה" (עמ' 384).
"בהשתמשו בכוח למחוק כתב תביעה מחמת חוסר עילה, כשנתבקש לעשות כן – כל שכן כשלא התבקש – חייב בית המשפט לנקוט משנה זהירות, כי המחיקה שוללת מהתובע את זכותו להביא את ענינו, כפי שנטען, לפי בית המשפט; ולפיכך מקום שקיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים את שערי בית המשפט לפניו" (עמ' 387).
2. לצורך בחינת הטענה לפיה כתב התביעה אינו מגלה עילה על בית המשפט להניח כי התובע יצליח להוכיח את כל העובדות המהותיות אשר טען בתביעתו ורק אם ברור כי על יסוד