"ניתנה החלטה בהשגה, לפי סעיף 152 בתוך 180 ימים ממועד שהוגשה, רשאי פקיד השומה לעכב את החזר המס עד גובה סכום המס שנקבע בשומה כאמור, עד המועד שבו ניתן לגבות את חוב המס על פי השומה שקבע, לפי פקודת המסים (גביה) אלא אם כן קבע אחרת בית המשפט שלפניו הוגש ערעור לפי סעיפים 154 או 158."
השגות המערער הוגשו ביום 19.4.2004 כאמור (סעיף 8 לתצהיר רו"ח עציון). הצווים (נספח ג' לבקשה) נושאים תאריך ה 14.3.2005. פרק הזמן של 180 יום המאפשר למשיב להגביל את ההחזר כמפורט בסעיף, חלף.
אין מקום לבחינת סעיף 160א(ב) משעה שהוצא צו לאחר השגה. סעיף (ג) מאפשר להגדיל את סכום ההחזר המעוכב לאחר שלב ההשגה ובלבד שהמשיב עמד בתנאיו והגיון הדברים הוא כי לאחר שהנישום העלה את טענותיו והמשיב שקל אותן וקבע את הצווים, סבירות הצווים מתחזקת לכאורה ועמה גודל הסכום המעוכב מותאם לסכום השומה. הדיון שבין הצדדים שבפני באשר לסעיף קטן ב אינו נצרך.
ובאשר לבקשה להטלת עיקול על אותם כספים מכוח סעיף 194 לפקודה (בש"א 13394/06)-
עמדת המשיב (המבקש) בקשר עם בקשת העיקול לפי סעיף 194
המשיב מציין כי הסכום המוחזק בפועל על ידו, שהוא כ 2 מליון ₪ קרן, נופל משמעותית מסכום המס שנקבע בצווים, העומד על סך של כ 7 מליון ₪. המערער על פי הצהרתו אינו מתגורר בישראל ולמיטב ידיעת המשיב, על פי נתונים שנאספו במהלך ההליך השומתי ,
--- סוף עמוד 12 ---
אין לו נכסים בישראל מלבד סכום המס השנוי במחלוקת המצוי בידי המשיב. לגישת המשיב, בקשת המערער כי יושב לידו סכום המס השנוי במחלוקת מעלה חשש יתר, על רקע התושבות הזרה והיעדר הנכסים בישראל, כי אם תתקבל עמדת המשיב בערעור גופו, לא יהיו נכסים להיפרע מהם ובפועל סכום המס לא ייגבה. המשיב פנה לב"כ המבקש ביום 30.4.2006 בדרישה למתן ערובה להבטחת תשלום המס בהתאם להוראות סעיף 194(א)(1) לפקודה. בבקשה זו הבהיר המבקש כי הוא נכון להסתפק בסכום המס שנוכה במקור והמחוזק בידיו, כערובה המניחה את דעתו. ביום 11.5.2006 נדחתה פניית המשיב על יד ב"כ המערער. בהמשך לכך הוגשה הבקשה שבפני. המשיב מדגיש את הפער הגדול שבין הסכום שנוכה במקור לסכום המס המופיע בצווים ואת "דבקותו של המשיב בדרישה כי יוחזרו לידיו מי סכומי המס שנוכו במקור" (סעיף 9 לבקשת המשיב) כאישוש לקיום החשש מפני סיכול גביית המס. עמדת המשיב היא כי לשון סעיף 194 היא רחבה. שעה שהמחוקק כתב "מחמת סיבה אחרת" הכוונה לכל אותן נסיבות אשר מקימות חשש כי תמנע גביית המס ולא רק למקרים שבהם פועל הנישום בדרך זו או אחרת לסכל את גביית המס. המשיב סבור כי דין אחד הוא לחשש יציאה מן הארץ, בין אם לתקופה קצרה או ארוכה לשהות או מגורים מחוץ לישראל. עצם ההיעדרות מן הארץ מהווה גורם מסכל אפשרות גביה. החשש לסיכול הגביה בשל תושבותו הזרה של המערער במצורף להעדר נכסים בישראל, הוא חשש אובייקטיבי.