אין מחלוקת כי בקשר עם שומות המערער התקיימו דיונים בין הצדדים למכביר (ראה נספח א' לבקשת המערער, תצהירו של רו"ח עציון סעיפים 7, 8 ו- 9 , על עובדת קיומם של דיונים מרובים לא חלק המשיב). ההסכמה שבין המערער למשיב באשר לגובה ההכנסות מלמדת כי המידע שנמסר למשיב סיפק אותו על מנת לקבוע הצווים. משמע, תכלית הוראת סעיף 159א באשר לפנקסים או מסמכים נאותים הנלווים לדו"ח, הושגה. מקובלת עלי עמדת ב"כ המערער כי חסימת זכות קבלת החזר המס השנוי במחלוקת בשל טענות טכניות אינה יכולה לעמוד . זאת ועוד, המשיב לא בא לכלל טעות כבעניין הייבל בשל שימוש בטופס שגוי. לו היה נסמך המשיב על הדו"ח שהוגש יכול היה לפעול להוצאת שומה לפי סעיף 160. לכאורה פעל המשיב על פי תפיסה כי לא ניתן לקבוע שומה תוך הגדלתה מעבר למוצהר מכוח סעיף 160, ומכאן מקור עמדתו כי מחד מדובר בבקשת החזר מס ומאידך הוצאה שומה לפי סעיף 145(א)(2)(ב). אלא שלאור הלכת שחר, דומה כי אין המשיב מוגבל ויכול הוא לפעול לקבוע שומה מכוח סעיף 160 גם במקרה זה.
משעה שהמשיב בחר להוציא שומות כפי שנעשה, הרי שראה הוא את המבקש-המערער כמי שהגיש דו"ח כשאין מקום לאבחנה בין דו"ח לצרכי סעיף 145 ודו"ח לצרכי סעיף 159א שכל תכליתו היא הסדרת המס ביתר, לרבות המס השנוי במחלוקת, בתקופת ההליך השומתי. שילוב הוראות סעיפים 183-184 וסעיף 159א ובהמשך להלכת הארגון , מביא
--- סוף עמוד 11 ---
לכלל מסקנה כי הדין עם המבקש וכי זכותו שבדין לקבל לידיו את שנוכה ממנו במקור כל עוד לא תקבע חבותו באופן חלוט, ובכפוף לבקשת המשיב לעקל את המס שנוכה במקור לשם הבטחת תשלום חוב המס בהתאם לצווים, שתידון להלן. לשון הוראת ההחזר שבסעיף אינה מותירה מקום לשקול דעת.
קודם לדיון בבקשה לפי סעיף 194, ראוי לעיין בסעיף 160א אשר הוסף לפקודה בתיקון 134, ואשר חל על החזרי מס מיום 1.7.2003. הצדדים היו חלוקים באשר לתחולת סעיף זה לגבי החזר מס מכוח סעיף 160 (עמדת המשיב תומכת במשמע בפירוש דלעיל כי סעיף 160 מהווה נתיב נוסף להוצאת שומה, כאשר מוגשת בקשה להחזר מס ביתר בדרך של דו"ח, עמדה שכאמור אף אני הגעתי אליה השונה מעמדת ב"כ המערער הסבור כי סעיף זה מטפל רק בשומות ובהן החזר מס ולא שומות אחרות לרבות, המגדילות את החיוב במס), אולם אין הם חלוקים בדבר תחולת הסעיף באשר להחזר במהלך ההליך השומתי הקבוע בסעיף 159א. סעיף 160א (ג) הישים לעניינינו קובע: