כן ראו את סעיף 12(א) להסכם השכירות הקובע כי:
עם תום תקופת השכירות על פי הסכם זה ו/או עם קיצורו או ביטולו כדין על ידי המשכירה, מתחייבת השוכרת לפנות את המושכר לאלתר ולהחזיר את החזקה בו למשכירה כשהמושכר פנוי מכל אדם וחפץ וכשהוא מצב טוב ותקין כפי שקבלה אותו.
במועד החזרת החזקה במושכר למשכירה, יערכו נציגי המשכירה והשוכרת פרטיכל בו יפורטו התיקונים הדרושים על מנת להביא את המושכר למצב בו על השוכרת להחזירו למשכירה בהתאם להוראות הסכם זה.
השוכרת מתחייבת לבצע על חשבונה את כל התיקונים על פי הפרטיכל בתוך 30 יום מעריכתו.
30. כבר עתה ייאמר – ואף בעניין זה אין מחלוקת בין הצדדים - כי לשונו של סעיף 7(ג) הנ"ל יוצרת סתירה פנימית. שכן, מחד נאמר בסעיף, כמצוטט לעיל, כי "יהיה על השוכרת להחזיר על חשבונה ואחריותה את מצב המושכר לקדמותו" וכי "למרות האמור לעיל ומבלי לגרוע הימנו, ירצה מי מהצדדים להשאיר את מצב המושכר כפי מצבו בתום תקופת השכירות, ושלא להחזיר את המצב כולו או חלקו, לקדמותו כאמור, יגיעו הצדדים להסכמה בעניין זה". כמו כן הוסכם בסעיף 12(א) הנ"ל כי בתום תקופת השכירות על השוכרת להשיב את המושכר למשכירה כשהוא "פנוי מכל אדם וחפץ וכשהוא מצב טוב ותקין כפי שקבלה אותו".
ואולם, מאידך נאמר בסעיף 7(ג) כי במקרה זה, היינו של השבת מצב המושכר לקדמותו, "ישארו התוספות והמתקנים שבוצעו על [ידי השוכרת]".
ובלשונה של השוכרת עצמה בסעיפים 16-15 לסיכומיה:
על פניו, נראה כי קיימת סתירה פנימית בהוראת סעיף 7(ג) להסכם השכירות באשר להשקעות מפעל הפיס במושכר. מחד גיסא, נקבע כי על מפעל הפיס להשיב את מצב המושכר לקדמותו. מאידך גיסא, צויין כי התוספות והמתקנים שהותקנו על-ידי מפעל הפיס יוותרו במושכר (באופן שכמובן לא יוביל להשבת המצב לקדמותו).
יתר על כן, על אף שמהאמור בפסקה השנייה של הסעיף עשוי להשתמע, כביכול, כי על מפעל הפיס להותיר את המתקנים שהתקין במושכר על כנם, אין הדבר מתיישב עם האמור בפסקה השלישית במסגרתה ניתנה לכל אחד מהצדדים הזכות לדרוש הותרת המתקנים במושכר (אגב תשלום תמורה למפעל הפיס בגין ההשקעות).
וכן דבריו של בא-כוח השוכרת בדיונים בפניי לפיהם: "ההסכם נוסח רע אין ספק" (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 13.5.2015, שורה 24) ו"ההסכם מנוסח בצורה לא מזהירה" (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 28.3.2018, שורות 16-15).
31. סתירה פנימית זו עומדת אפוא במוקד התביעה העיקרית שבפניי.