כראיה בדבר אומד-דעת הצדדים והפרשנות המוצעת על ידה לסעיף 7(ג) הנ"ל הפנתה השוכרת לדברי המשכירה עצמה בסעיף 12 לתגובתה לתשובת השוכרת לבקשה למתן צו מניעה זמני, שהוגשה במסגרת תביעת הפינוי (מוצג 14 לתיק המוצגים המוסכם), לפיהם:
הרציונל שעמד מאחורי סעיף 7ג' הוא כדלקמן:
כל תוספת ומתקן שהשוכרת תוסיף למבנה ואשר מהווה חלק אינטגרלי ממנו הוא תוספת שתיוותר במבנה בתום תקופת השכירות והשוכרת איננה רשאית לפרקו. (כדוגמא - מדרגות חירום, דלתות חירום, ספרינקלרים, מערכת חשמל, מזגנים ותקשורת המהווים חלק אינטגרלי מהמבנה).
מנגד כל תוספת ומתקן פנימי שאיננו חלק אינטגרלי מהמבנה, כגון ארונות, שולחנות כסאות בר, כסאות משרדיים וכד' זכאית השוכרת ליטול עמה, אך במידה והמשכירה תהיה מעוניינת לרכוש חלק מהמטלטלין הללו, נקבע כי הצדדים יגיעו להסכמה באשר לתשלום.
לדברי השוכרת, פרשנות זו של המשכירה עצמה, בזמן אמת, מהווה ראיה בעלת משקל רב באשר לאומד-דעתם של הצדדים בסוגיית עתיד התוספות למבנה במועד סיום תקופת השכירות.
34. כאמור, טענתה השנייה של השוכרת הייתה בדבר השתק שיפוטי החל על המשכירה. בעניין זה הפנתה השוכרת למכתבים שונים, שכתבו מר דרך ובאי-כוח המשכירה לשוכרת ולבאי-כוחה במהלך החודשים אוגוסט-נובמבר 2013, ולתגובות שונות שהגישה המשכירה לבית-משפט השלום במסגרת תביעת הפינוי. מסמכים אלה פורטו בטבלה מרכזת בסעיף 7 לסיכומי השוכרת ובהם דרשה המשכירה מהשוכרת להותיר את התוספות למבנה במושכר וכאמור לעיל אף טענה כי זו הפרשנות הנכונה של הסכם השכירות. ראו, למשל, את הציטוט לעיל של דברי המשכירה במסגרת מוצג 14 לתיק המוצגים המוסכם וכן את סעיף 13 למכתבו של בא-כוח המשכירה לבא-כוח השוכרת מיום 5.8.2013 (מוצג 42 לתיק המוצגים המוסכם):
אני מפנה אותך להסכם השכירות שעל פיו עליכם להותיר בבניין כל תוספת/שינוי המחוברים בחיבור של קבע, לרבות מדרגות חירום, מזגנים, חלוקות פנימיות, שירותים וכל יתר הפרטים המצוינים במכתבך. הריסתם תהווה הפרה יסודית של ההסכם, פגיעה ברכוש של מרשתי, הסגת גבול ומרשתי תתבע את מלוא נזקיה בגין ההריסה.
וכאמור אלו הן דוגמאות בלבד.
בנוסף לכך הפנתה השוכרת לדברים שאמר וכתב מר דרך במהלך המשא-ומתן בין הצדדים לחידוש הסכם השכירות, בהם הציעה המשכירה לקבוע את דמי-השכירות העתידיים במידה וההסכם יחודש תוך התחשבות בהשקעות של השוכרת במושכר (ראו, למשל, מוצגים 38-37 לתיק המוצגים המוסכם). לפיכך טענה השוכרת כי "לא זו בלבד שארקד דרשה כי מפעל הפיס יותיר את המחוברים במושכר ולא יפרקם, אלא שארקד אף הסכימה לשלם למפעל הפיס את תמורת המחוברים בדרך של עדכון דמי השכירות בהתחשב בהשקעות הרבות שמפעל הפיס השקיע במושכר" (סעיף 8 לסיכומי השוכרת).