במלים אחרות, "עלינו להישמר ככל הניתן מלקרוא לתוך החוזה תניות חדשות תוך כדי התהליך הפרשני שמא נימצא כותבים עבור הצדדים חוזה חדש שהם מעולם לא כרתו ושאליו מעולם לא התכוונו" (דברי כבוד השופטת (כתוארה אז) א' חיות בפסקה 2 לפסק-דינה בע"א 8239/06 אברון ואח' נ' פלדה ואח' (21.12.2008)).
41. אכן, בעניין הדרכים לפירוש חוזה נכתב כבר הרבה, אך דומה כי הכול מסכימים כי במסגרת בירור תכלית החוזה, יש ליתן משקל מיוחד ללשונו של החוזה. מכאן, כי מקור ראשון במעלה לפרשנות התכלית של החוזה, הוא החוזה עצמו. ראו סעיף 2 לפסק-דינו של כבוד המשנה-לנשיאה א' ריבלין בע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' כהן ואח' (23.2.2010). כך, למשל, גבולות הלשון תוחמים את גבולות הפרשנות של החוזה, ואין לייחס לחוזה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו; כך גם קיימת חזקה שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב; וכך גם לא ניתן להוסיף לחוזה תנאים שהצדדים לא הסכימו לגביהם בשעת התקשרותם ולא ראו לנכון לכלול אותם בחוזה.
לכך יש להוסיף כי במסגרת סיווגי החוזים שהובאו לאחרונה על-ידי בית-המשפט העליון בעניין ביבי כבישים, הרי שאת הסכם השכירות שבפנינו יש לסווג כ"חוזה סגור עם התניה מלאה: חוזה ממצה שכל תנאיו מוגדרים באופן ברור ונהיר, והוא איננו זקוק לפרשנות יצירתית" (פסקה 13 לפסק-דינו של כבוד השופט א' שטיין). כמו כן יש לסווגו כ"חוזה עסקי", קרי חוזה בין שני "עוסקים" - "מתקשרים מתוחכמים המנהלים עסקים ומיוצגים היטב מבחינה משפטית בעת ההתקשרות" (פסקה 2 לפסק-דינו של כבוד השופט ע' גרוסקופף) - שלגביו "מתן מעמד מכריע ללשון החוזה מסייע ליצירת יציבות וודאות חוזית, שכן הוא מאפשר לצדדים מתוחכמים ומיוצגים היטב מבחינה משפטית לעצב את ההתקשרות החוזית שלהם כרצונם, תוך שימוש מושכל וזהיר בלשון ההסכם" (שם, בפסקה 6).
מן הכלל אל הפרט - פרשנות הסכם השכירות
42. כאמור, במקרה שבפנינו שני הצדדים מסכימים למעשה כי אין די בלשון הסכם השכירות כשלעצמה כדי לפרש את ההסכם, וזאת בשל הסתירה הפנימית שנפלה בהסכם. שני הצדדים מציעים אפוא לצרף ללשון ההסכם מלים או מעין הסבר למלים על מנת ליישב סתירה זו: השוכרת-התובעת מבקשת לקרוא את התיבה "יהיה על השוכרת להחזיר על חשבונה ואחריותה את מצב המושכר לקדמותו כאמור" כמתייחסת לשינויים במבנה המקורי בלבד, בעוד שהמשכירה-הנתבעת מבקשת להוסיף את המילה "לא" להמשכה של תיבה זו ("ובמקרה כזה [לא] ישארו התוספות והמתקנים שבוצעו על ידה"), אשר לטענתה נשמטה בשל טעות סופר גרידא.