בנסיבות אלה מוטלת על בית-המשפט המלאכה לקבוע את עובדות החוזה, ובלשונו של כבוד השופט א' שטיין בפסקה 14 לפסק-דינו בעניין ביבי כבישים:
שופט אשר בא להכריע במחלוקת לגבי משמעותם של תנאיו של חוזה סגור לא יעסוק אלא בקביעתן של עובדות החוזה. הווה אומר: השאלה היחידה שעליה יהא עליו לענות היא "מה הסכימו ביניהם הצדדים כעניין של עובדה?" – מלאכה שכונתה על ידי הנשיא ברק בהלכת אפרופים כ"פרשנות סובייקטיבית"... פרשנותו של חוזה פורמלי סגור, ככל שמלאכה זו תידרש, תהא אפוא חסינה מפני הכנסת שיקולים ערכיים, החיצוניים לחוזה, על ידי בית המשפט. חובת תום-הלב תמשיך, כמובן, לחול על יחסי הצדדים, אך תחולתה תהא שיורית ושמורה למקרים קיצוניים של מצגי שווא, הטעיה ושימוש לרעה בזכויות; היא לא תשפיע על קביעת תוכנו של החוזה כהוא זה.
43. מבין שתי הגישות המוצעות ביחס לעובדות החוזה שבפנינו נראית לי יותר גישתה של המשכירה, וזאת על-פי הפרשנות הלשונית של הסכם השכירות, נסיבות כריתתו וכן הנסיבות החיצוניות ודרך ביצוע הסכם השכירות על-ידי השוכרת. אדון בדברים על-פי סדרם.
הפרשנות הלשונית
44. אשר לפרשנות הלשונית של הסכם השכירות, הרי שטענתה של המשכירה, לפיה נפלה שגגה ונשמטה מהסעיף המילה "לא", מתיישבת היטב עם יתר ההסכמות בהסכם השכירות והופכת אותן להגיוניות וקוהרנטיות. כך ההסכמות בפסקה השנייה של סעיף 7(ג), לפיהן "סמוך לפני תום תקופת השכירות על-פי הסכם זה יהיה על השוכרת להחזיר על חשבונה ואחריותה את מצב המושכר לקדמותו כאמור" וכן "יהיה על השוכרת לתקן על חשבונה כל נזק שנגרם למושכר עקב פעולותיה כנ"ל"; כך ההסכמה בסעיף 12(א) לפיה "עם תום תקופת השכירות על פי הסכם זה ו/או עם קיצורו או ביטולו כדין על ידי המשכירה, מתחייבת השוכרת לפנות את המושכר לאלתר ולהחזיר את החזקה בו למשכירה כשהמושכר פנוי מכל אדם וחפץ וכשהוא מצב טוב ותקין כפי שקבלה אותו"; וכך האמירה המפורשת בפסקת ההסכמה בדבר הצורך בהסכמת הצדדים וההדגשה כי מדובר בהסכמה הבאה למרות האמור בראשיתו של הסעיף: "למרות האמור לעיל ומבלי לגרוע הימנו, ירצה מי מהצדדים להשאיר את מצב המושכר כפי מצבו בתום תקופת השכירות, ושלא להחזיר את המצב כולו או חלקו, לקדמותו כאמור, יגיעו הצדדים להסכמה בעניין זה, לרבות התמורה שתשולם בגין השינויים, המתקנים וכיוב' שתשאיר השוכרת במושכר".
לעניין טעות הקולמוס העיד מר דרך בחקירתו הנגדית כי: