ראו גם האמור בפסקת ההסכמה, לפיו "למרות האמור לעיל ומבלי לגרוע הימנו, ירצה מי מהצדדים להשאיר את מצב המושכר כפי מצבו בתום תקופת השכירות, ושלא להחזיר את המצב כולו או חלקו, לקדמותו כאמור, יגיעו הצדדים להסכמה בעניין זה, לרבות התמורה שתשולם בגין השינויים, המתקנים וכיוב' שתשאיר השוכרת במושכר". כלומר, אם הפסקה שקדמה לפסקה זו ערכה, לשיטת השוכרת, הבחנה בין שינויים (במבנה המקורי) לבין מתקנים (ותוספות) – מדוע התייחסה פסקת ההסכמה הן לשינויים והן למתקנים ומדוע נדרשה בכלל הסכמה לגבי המתקנים?
47. לא זו אף זאת. אף טענת השוכרת, לפיה יש לפרש את פסקת ההסכמה כמתייחסת רק לשאלת התמורה שתשלם המשכירה עבור התוספות למבנה ולא לעצם ההותרה או אי-ההותרה של התוספות למבנה במושכר, אינה הגיונית ובעיקר אינה מתיישבת עם לשון הסעיף המתייחסת במפורש להסכמה על עצם הותרת התוספות למבנה ולא רק בנוגע לתמורה: "ירצה מי מהצדדים להשאיר את מצב המושכר כפי מצבו בתום תקופת השכירות, ושלא להחזיר את המצב כולו או חלקו, לקדמותו כאמור, יגיעו הצדדים להסכמה בעניין זה, לרבות התמורה שתשולם בגין השינויים". יתרה מכך, כאמור, אין זה סביר בעיניי שהצדדים הסכימו ביניהם - לשיטת השוכרת - על מנגנון הכופה למעשה על המשכירה באופן חד-צדדי לשלם לשוכרת בעבור התוספות למבנה שיוותרו בו לאחר שהותקנו ללא צורך בהסכמת המשכירה, וזאת אף מבלי שהסכימו ביניהם מראש על מנגנון לקביעתה של תמורה זו למעט פניה לבית-המשפט, כפי שהציעה השוכרת לפרש את הסעיף.
ודוקו, שלא כטענת השוכרת, הפרשנות המוצעת על-ידי המשכירה לפסקת ההסכמה אינה מעניקה למשכירה "זכות וטו", שכן מהלך הדברים שהוסכם בין הצדדים פעל בדרך שונה. כאמור, ההסכמה הבסיסית בין הצדדים בהסכם השכירות הייתה כי על השוכרת להשיב את מצב המושכר לקדמותו בתום תקופות השכירות. אלא שניתנה לשני הצדדים האפשרות להציע לשנות מהסכמה בסיסית זו, כאשר הן עצם השינוי והן התמורה דורשים הסכמה של הצדדים וזכות בחירה זו היא הדדית. כך, למשל, אם מצב הדברים היה הפוך, היינו המשכירה הייתה מבקשת מהשוכרת להותיר חלק מן התוספות במושכר (ולשלם עבורן) והשוכרת הייתה מתנגדת לכך (או שהצדדים לא היו מגיעים להסכמה בנוגע למחירן), לא ניתן היה לשיטתי לכפות זאת על השוכרת והיא רשאית הייתה לפרק את התוספות למבנה שהתקינה ולהשיב את מצב הנכס (כולו) לקדמותו. כלום במקרה זה הייתה המשכירה טוענת כי לשוכרת "זכות וטו"? התשובה היא שלילית, פשיטא משום שאין מדובר ב"זכות וטו" כי אם בדרישה להסכמה הדדית לשינוי תנאי שהוסכם עליו עם כריתת החוזה.