בנסיבות אלה אני סבורה, כאמור, כי אין לקבל את טענת השוכרת לפיה "פרשנות" זו של המשכירה עצמה, בזמן אמת, מהווה ראיה בעלת משקל רב באשר לאומד-דעתה של המשכירה בסוגיית עתיד התוספות למבנה במועד סיום תקופת השכירות.
כך גם טענת השוכרת, לפיה המשכירה הסכימה לשלם לשוכרת את תמורת התוספות למבנה בדרך של עדכון דמי-השכירות בהתחשב בהשקעות של השוכרת במושכר, אינה רלוונטית לענייננו. שכן, אין כל קשר בין הסכמות אפשריות של צדדים במהלך משא-ומתן לחידוש הסכם לבין פרשנותם את ההסכם עם הגיעו לסיומו מבלי שיתחדש, ומדובר בגישות, מערכות איזונים ואינטרסים שונים בתכלית.
די אפוא בקביעות אלה כדי לשמוט את הקרקע מתחת לטענה זו של השוכרת.
65. מעבר לדרוש יש להוסיף בעניין זה גם את הדברים הבאים:
ראשית, כעיקרון, תכליתו של כלל ההשתק השיפוטי הינה למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי-המשפט, ומשמעותו כי "...בעל דין שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה, מושתק מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר (שבעניינו לא נוצר מעשה-בית-דין) ולטעון טענה הפוכה" (ע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin-Lines Bros. S.A. ואח', פ"ד מח(4) 133, 196 (1994)). ברם, במקרה שבפנינו, טענתה של המשכירה בנוגע לפרשנות סעיף 7(ג) להסכם השכירות כלל לא נדונה וממילא לא נתקבלה על-ידי בית-משפט השלום (אם כי נטיית הפסיקה היא בכל מקרה למנוע העלאת טענות סותרות בשני הליכים שונים, וזאת אף אם הטענה בהליך הראשון לא התקבלה, ראו רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ ואח' נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ ואח', פ"ד נט(6) 625 (2005)), ועל כל פנים מדובר במקרה זה באותם צדדים וכלל אין בפניי טענה למעשה בית-דין.
בהקשר זה יש לציין עוד כי יש טעם לפגם בניסיונה של השוכרת, שהיא גוף ציבורי, להעלות טענות הקשורות לטוהר ההליך השיפוטי כאשר להתנהגותה הבעייתית היה קשר ישיר לטענות שהעלתה המשכירה באותה עת.
שנית, יתרה מכך, כפי שכבר צוין לעיל, המוצגים והעדויות שבאו בפניי מלמדים כי במסגרת הסכסוך שהתגלע בין הצדדים בסוף שנת 2013 - תחילת שנת 2014 ביחס לפינוי המושכר, אחזו שני הצדדים (ולא רק המשכירה) בעמדות שהן הפוכות לכאורה לאלו שהוצגו בתביעה שבפניי.
כך, למשל, השוכרת טענה בתביעה שבפניי, כאמור, כי הסכם השכירות קובע כי עליה להשיב לקדמותו את מצב המבנה המקורי בלבד, להותיר במושכר את יתר התוספות והמתקנים ולקבל מן המשכירה את תמורתם. אלא שבמהלך הסכסוך הנ"ל הודיעה השוכרת למשכירה, כאמור, כי הסכם השכירות דווקא קובע כי עליה לפרק את התוספות למבנה.