הקבוצה השנייה כללה את שני הסעדים הבאים (להלן ביחד: "הסעדים הנוספים"):
א. לחייב את השוכרת לשלם למשכירה סך של 142,736.09 ₪ בגין הפרשי ריבית על תשלומי עבר, קרי תשלומים שלא שולמו על-ידי השוכרת בשנים 2002-2000 (חישוב הריבית צורף כנספח כ"א לכתב-התביעה שכנגד).
ב. לחייב את השוכרת לשלם למשכירה סך של 1,412.306.28 ₪ בגין דמי-שכירות ראויים עבור חלקים של המושכר אשר נבנו על-ידי השוכרת ללא אישור של המשכירה ואשר שימשו אותה במשך כל שנות השכירות, קרי מיום 1.10.1998 (מכולה בחצר המושכר, מחסן, עמדת שמירה ומדרגות חיצוניות) (חישוב דמי-השכירות הראויים צורף כנספח כ"א1 לכתב-התביעה שכנגד).
73. אדון בדברים על-פי סדרם, אך אפתח דווקא בתביעות לסעדים הנוספים, שכן סברתי כי אין בהן ממש וכי יש לדחותן.
הסעדים הנוספים – תשלומי ריבית
74. המשכירה טענה כי השוכרת לא שילמה דמי-שכירות בשנים 2002-2000 וכי ביום 24.2.2002 נחתם בין הצדדים הסכם פשרה (מוצג 68 לתיק המוצגים המוסכם, להלן: "הסכם הפשרה"), אשר הסדיר את תשלום חוב דמי-השכירות בסך כולל של 504,000 דולר בצירוף מע"מ עבור תקופת השכירות שמיום 1.10.2000 ועד ליום 31.3.2002. ברם, המשכירה טענה כי בתקופה בה לא שולמו דמי השכירות נוצר חוב בגין ריבית פיגורים וכי הסכם הפשרה קבע במפורש כי אין בהסכם זה כדי להוות ויתור על טענות הצדדים. מכאן התביעה לריבית פיגורים בסך של 142,736.09 ₪ (חישוב הריבית צורף גם כמוצג 70 לתיק המוצגים המוסכם).
75. כאמור, יש לדחות תביעה זו מכל וכל, וזאת מן הסיבות העיקריות הבאות:
ראשית, לבד מהסכם הפשרה וחישוב הריבית שצורפו כאמור לכתב-התביעה שכנגד ולתיק המוצגים המוסכם, המשכירה לא הביאה כל ראיות לתמיכה בתביעה זו ומר דרך לא נשאל בעניין זה דבר וחצי דבר במהלך חקירתו הראשית. די אפוא בעניין זה כדי לדחות תביעה זו.
שנית, על פניו נראה כי תביעה זו התיישנה, שכן מדובר, כאמור, בחוב ריבית שצמח לכאורה בין השנים 2002-2000, בעוד שהתביעה שכנגד הוגשה רק ביום 7.7.2014. על כל פנים, כאמור, המשכירה לא הציבה כל תשתית להראות כי תביעה זו לא התיישנה.
שלישית, המשכירה לא הראתה כי העלתה טענה כלשהי בעניין זה במשך השנים הרבות שחלפו מאז שנוצר לכאורה חוב ריבית הפיגורים, ונראה כי יחסי השכירות בין הצדדים התנהלו על מי מנוחות, לרבות תוך מימוש חמש תקופות אופציה שניתנו לשוכרת. יתרה מכך, כפי שתואר לעיל, הצדדים ניהלו בשנת 2013 משא-ומתן לחידוש הסכם השכירות, וככל שהובא בפני בית-משפט זה, המשכירה לא העלתה ולו בדל טענה בעניין זה ואף הייתה מוכנה לבחון מחדש את גובה דמי-השכירות באמצעות שמאי מוסכם. ראו בהקשר זה גם דברים שכתב מר דרך בשם המשכירה לשוכרת בהזדמנויות שונות, לפיהם "מזה כ-15 שנים הנכם שוכרים את המבנה שבנדון, ומערכת היחסים שביננו הנה טובה וידידותית" (מכתב לסמנכ"ל הכספים והכלכלה של השוכרת מיום 22.5.2013 – מוצג 23 לתיק המוצגים המוסכם); וכן "מזה 15 שנים מפעל הפיס שוכר את המבנה שבנדון ומערכת היחסים שבינינו הינה טובה, ידידותית ומבוססת על אמון הדדי ושיתוף פעולה" (מכתב למנכ"ל השוכרת מיום 10.7.2013 – מוצג 28 לתיק המוצגים המוסכם).