בהמשך ישיר לכך אני סבורה אפוא כי המשכירה צודקת בטענתה המרכזית לפיה בנסיבות אלה המושכר כלל לא נמסר לידיה בתום תקופת השכירות וכי היא נהגה כדין עת סירבה לקבלו מידיה של השוכרת במצבו דאז. זאת, לא כל שכן שאין מדובר בדבר של מה בכך והמומחה קבע, כאמור, כי עלות השבת המושכר לקדמותו (קרי למצב של "מעטפת פתוחה") הינה 1,391,000 ₪; ובהינתן האדישות, האדנות והמניפולטיביות המופגנות של השוכרת (שהיא גוף ציבורי), אשר כלל לא נערכה במועד לעזיבת המושכר, נותרה בו ללא הסכם ולבסוף קמה ועזבה אותו כמות שהוא ובאיחור רב ורק לאחר שבית-משפט השלום כפה עליה לעשות כן - כל זאת מבלי לשעות לטענות (המוצדקות) של המשכירה ולדבריו של בית-משפט השלום, מבלי לנהל משא-ומתן ענייני, כנה ובתום-לב לגבי תנאי פינוי המושכר והשבת מצבו לקדמותו (ולו לפי פרשנות הסכם השכירות בידי השוכרת) ובעיקר תוך הגשת תביעה מופרכת ובלתי-מוצדקת נגד המשכירה בניסיון לאלצה לשלם סך של 10,030,000 ₪ בעבור התוספות למבנה שהותירה השוכרת במושכר.
ודוקו: אין מדובר בקביעה פשוטה ואין בכך כדי לקבוע כי כל מקרה של פינוי מושכר תוך אי-השבת מצבו לקדמותו או אי-ביצוע תיקונים נדרשים שקול להעדר מסירה של המושכר בתום תקופת השכירות, אלא זוהי קביעה שכוחה יפה לנסיבתיו החריגות והייחודיות של מקרה זה ובפרט על רקע תביעתה של השוכרת נגד המשכירה.
לעניין מרכזי זה, קרי לקביעה כי המושכר לא נמסר לידיה של המשכירה עד להשבת מצבו לקדמותו, אשוב להלן במסגרת הדיון בשאלת הקטנת הנזק בידי המשכירה.
81. על רקע קביעות אלה אדון עתה בסעדים שנתבעו על-ידי המשכירה בהקשר זה, אך עוד לפני כן יש לסלק מעל דרכנו את תביעת המשכירה לחייב את השוכרת לשלם לה את הפיצוי המוסכם בגין איחור בפינוי המושכר עבור התקופה שמיום 1.10.2013 ועד ליום 30.5.2014 (בניכוי הסכומים ששולמו על-ידי השוכרת ובצירוף ריבית פיגורים).
כמצוין לעיל, התנאים הכספיים הנוגעים לתקופה שבין מועד סיום הסכם השכירות (30.9.2013) לבין המועד שנקבע על-ידי בית-משפט השלום לפינוי המושכר (30.5.2014) נקבעו במפורש בהחלטותיו של בית-משפט השלום בתביעת הפינוי, שנתן דעתו לנושא, וערכאה זו אינה משמשת כערכאת ערעור על החלטות אלה, שממילא הפכו חלוטות זה מכבר. יתרה מכך, שעה שמועד הפינוי נקבע על-ידי בית-משפט השלום ליום 30.5.2014, הרי שהשוכרת החזיקה במושכר כדין עד לאותו מועד וכלל לא הייתה צריכה לפנות אותו לפני כן ולהשיב את מצבו לקדמותו. מכאן, שהפרת הסכם השכירות בידי השוכרת החלה רק ביום 1.6.2014 ואין כל הצדקה להטיל עליה לפני כן את הפיצוי המוסכם שנקבע בגין איחור בפינוי המושכר.