וראו גם דבריו של עמית, בעמ' 48-46, לפיהם:
בדומה לנטל הקטנת הנזק הקבוע בסעיף 14 לחוק, בית המשפט בוחן את סבירות התנהגותו של הנפגע לצורך קביעת אורך התקופה שבגינה ייפסק הפיצוי המוסכם אף שסעיף 15 לחוק שולל במפורש את תחולת סעיף 14 לחוק. אלא שיש להבחין בין סכום הפיצוי המוסכם, שבעניינו לא חלה חובת הקטנת הנזק, לבין התקופה שבגינה נפסק הפיצוי, שבעניינה בלבד אנו מתחשבים בסבירות התנהגותו של הנפגע או של המתקשר החדש שבא בנעליו של המפר לצורך השלמת החיוב.
...
...במקרה של פיצוי מוסכם עתי לא ימשיך המפר לחוב בפיצוי עד בלי קץ, והגבול לתקופת החיוב הוא פעולה של הנפגע בזמן סביר להשלמת החוזה, אם בעצמו ואם בהתקשרות בחוזה חלופי.
כמו כן הובעה הדעה בפסיקה כי אין מניעה עקרונית להחיל על סעיפי פיצוי מוסכם עתי גם את דיני האשם התורם של הנפגע. ראו עניין מי ערד, בפסקה 18; עניין זאבי, בפסקה 43(ו).
94. במקרה שבפנינו מתעוררת אפוא השאלה אם יש מקום להציב גבול לתקופת הפיצוי המוסכם מסיבות הקשורות בהתנהגותה של המשכירה. שכן, כמתואר לעיל, השוכרת פינתה את המושכר מאנשיה ומטלטליה במועד שנקבע על-ידי בית-משפט השלום וניסתה להשיב את המושכר לידיה של המשכירה. כך, שהמשכירה יכולה הייתה לכאורה להשיב בעצמה את מצב המושכר לקדמותו (תוך שמירה על זכות התביעה שלה נגד השוכרת) או, למצער, למצב שיאפשר להשכירו לצד שלישי. לחילופין הייתה המשכירה יכולה, ואפשר שאף צריכה, לנסות להשכיר את המושכר לצד שלישי אף מבלי לבצע בו עבודות התאמה או לבצע עבודות מינימליות בלבד כאמור לעיל או לאתר שוכר שיהיה מוכן להתאים את המושכר לצרכיו על חשבונו או למכור את המושכר לצד שלישי כפי שאף עשתה בסופו של יום.
95. התלבטתי בעניין זה, אך הגעתי לכלל דעה כי אין מקום לקבוע כך, וזאת מן הסיבות העיקריות הבאות:
ראשית, אף הטענה בדבר הקטנת הנזק (במובן של סעיף 14 לחוק התרופות או בהקשר של הפחתת הפיצוי המוסכם) כלל לא נטענה על-ידי השוכרת בכתב-ההגנה בתביעה שכנגד וכאמור בכך יש משום הרחבת חזית אסורה.
שנית, כאמור, המומחה מצא כי השבת מצב המושכר לקדמותו כרוכה בהשקעת סכום משמעותי ואני סבורה - בפרט לאור המסקנה אליה הגעתי לפיה עמדתה המשפטית של המשכירה בסכסוך זה הייתה מוצדקת מלכתחילה - כי לא היה זה מוצדק להטיל על המשכירה להשקיע סכום זה. בהקשר זה יש לזכור גם כי, לשיטתה המשפטית של המשכירה (שלבסוף נמצאה מוצדקת על ידי), המושכר כלל לא נמסר לה. לפיכך נוצר גם קושי משפטי לבצע בו עבודות ולהשכירו לצד שלישי, והמשכירה עלולה הייתה להיקלע לסבך של טענות עובדתיות ומשפטיות סותרות.