15. בכל הנוגע לפגיעה בדירת המערערים, כמו גם במבנה 13 – מפנים המערערים לכך, שלשם הוצאתו לפועל של החניון, כניסותיו ותאי הקליטה, יעשה שימוש רק בגינה של מבנה 13. נטען כי, בניגוד למבנים האחרים, בחרו בעלי הדירות במבנה 13 שלא לעשות שימוש בגינה לשם הרחבת דירות וזאת, הואיל ובעלי הדירות בחרו לשמור על הרחבה החזיתית כרחבה מגוננת-מוגדלת עם גינה מטופחת. דא עקא, שככל שיצא לפועל הפרויקט במתכונתו, במקום גינה מגוננת ומטופחת כפי שהייתה או למצער כפי שתהיה לשאר המבנים – ימוקמו על שטח החזית של מבנה 13 ועליו בלבד – דרכי הגישה לחניון ותאי הקליטה, אשר אינם אסתטיים כגינה ויגרמו למפגעי רעש ובטיחות. נוסף על כך נטען כי קביעת המפקחת ולפיה ייהנו בעלי הדירות במבנה 13 מהגינות הממוקמות בחזיתות מבנים 15 ו – 17 אין בה ממש, באשר אין בקיומן של גינות אלו בכדי לאיין את הנזק הנובע מכך שלמבנה 13 לא תהיה גינה בחזיתו אלא – מפגע תחבורתי. בהקשר זה מוסיפים המערערים וטוענים כי אין בכך שרוב בעלי הדירות בבית המשותף הסכימו לפתרון זה בכדי ללמד על סבירותו וזאת, בהינתן שלטענת המערערים, אין פלא בכך שבעלי הדירות בבניינים 15 ו – 17 הסכימו "להקריב" את גינת מבנה 13 לטובת המיזם של החניון, בשעה שבחזיתות המבנים שלהם נותרה גינה מטופחת. עוד נטען כי לו היה מאומץ הפתרון המוצע על ידי המערערים של שתי כניסות מצידי הבניינים – המתחייב גם מתוכנית רובע 4 - הרי שבמקום בו קבוע תא קליטה אחד, ניתן היה להוסיף מקומות חניה באופן שהיה מאפשר הקצאת מקום חניה לכל בעל דירה בבית המשותף ולא רק מקום חניה על בסיס מקום פנוי. משכך, טוענים המערערים כי הפתרון כפי שנבחר יש בו בכדי להגדיל את מקומות החנייה לבעלי הדירות בבית המשותף הסמוך על חשבון הבית המשותף דנן.
עוד טוענים המערערים כי במקום לקבל שתי מרפסות - חזיתית ועורפית הם מקבלים מרפסת חזיתית בלבד, הממוקמת מעל המתחם התחבורתי הדינאמי ומשכך לא ניתנת לניצול למטרה לה יועדה.
נוסף על כך טוענים המערערים כי שגתה המפקחת בניתוח תמונת המצב לעניין גודל הדירה הנוכחית בהשוואה לגודל דירה טיפוסית. כך, בהקשר זה טוענים המערערים כי בניגוד לקביעת המפקחת, הרי שהרוב המוחלט מבעלי הדירות במבנים 17 ו – 15 בבית המשותף (13 מתוך 16), הרחיבו את דירותיהם ב- 16 מ"ר על חשבון השטח המשותף, בעוד שבעלי הדירות במבנה 13 בחרו לשמור על אופציה זו לעתיד וליהנות מגינה גדולה יותר. עוד טוענים המערערים כי אין ממש בטענה ולפיה לא ניתן לממש את אפשרות ההרחבה גם עתה וזאת, הואיל ולטענתם תכנית רובע 4 מאפשרת הרחבה. זאת ועוד, לטענת המערערים ממילא ככל שלא יצא לפועל הפרויקט הרי שתוותר הגינה בחזית מבנה 13, באופן שמאפשר ההרחבה בעתיד. נוסף על כך טוענים המערערים כי גם לו יש ממש בקביעת המפקחת ולפיה יש לשלול אפליה, הואיל יש לבחון את מצב הדירות קודם לכניסתן לפרויקט ולא ביחס למצבן המקורי – הרי שלטענתם ממילא אין להביא בחשבון במצב המקורי, תוספות בנייה אשר נבנו שלא כדין ואשר למעשה יוסדרו במסגרת הרישום בסיום הפרויקט. לטענת המערערים, בנסיבות אלו, הפרויקט כפי שהוא, גם מפקיע מהם את הגינה בחזית באופן שאינו מאפשר הרחבה עתידית וגם מכשיר בנייה לא חוקית על דרך רישומה בסיום הפרויקט באופן שיקטין את זכויותיהם היחסיות ברכוש המשותף ומשכך, מימושו מפלה אותם לרעה.