31. נוסף על כך התבקש בית המשפט להתעלם מכל טענה תכנונית אשר נטענת על ידי המערערים וזאת, כיוון שההליך נשוא הערעור הוא פסק דינה של המפקחת העוסק אך ורק בסוגיות הקנייניות. למעלה מן הצורך נטען כי ממילא עומדת תכנית החיזוק בדרישות תכנית רובע 4 ומשכך, יש לדחות הטענה ולפיה יש לעדכנה לפי תכנית זו.
32. לאור כל האמור והמפורט טוענים המשיבים כי דין הערעור להידחות.
דיון והכרעה;
33. אקדים הכרעה להנמקה – לאחר ששקלתי את טענותיהם ההדדיות של צדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. ההנמקה להכרעתי זו תפורט להלן בהרחבה ואולם, כהקדמת המאוחר אציין כבר עתה, כי שורשיה בנימוקיהם הקנייניים של המערערים ובפרט משלגישתי החלטה בדבר בניית מתקן החנייה אשר ישמש את שני הבתים המשותפים, באופן שיחייב הקנייה הדדית של זיקות הנאה – חורגת ממתחם ההחלטות עליהן חולש חוק החיזוק ובהתאמה לכך, חלות עליה הוראות חוק המקרקעין, המחייבות הסכמת רוב מוחלט של כל בעלי הדירות בכל אחד מהבתים המשותפים. בהינתן קביעתי ולפיה לא ניתן להוציא לפועל הפרויקט במתכונתו הנוכחית - קרי עם החניון כפי שהוא מתוכנן במסגרתו - ממילא מתייתר הצורך בדיון בטענותיהם הנוספות של המערערים הנסבות על פגמים נטענים נוספים אשר נפלו בהסכם ובכלל כך- בהצמדת חצרות לדירות הגן, בכך שנשללה החלופה אשר הוצעה על ידם לביצוע הפרויקט על דרך הריסה ובנייה מחדש של הבתים המשותפים וכן, החלופה אשר הוצעה על ידם לביצוע החניון תוך פיצול בין שתי החלקות וכיוצא באלו טענות, אשר אינני נדרשת אליהן, משנקבע על ידי שלא היה מקום לאכוף את ההסכם על המערערים לאור הפגם הקנייני הגלום בו.
משהוצגה הכרעתי אפנה להלן להנמקתה.
34. חוק החיזוק ותמ"א 38 – הרקע לחקיקתם ותכליתם;
הדיון בערעור בענייננו נסב על חוק החיזוק שהוא, כפי שיפורט להלן, בגדר חקיקה משלימה לשם הוצאתה לפועל של תמ"א 38. משכך ועל מנת שיהוו בסיס לקביעותי בהמשך, הנני מוצאת להקדים מספר מילים בדבר הרקע לחקיקת תמ"א 38 וחוק החיזוק וכן, התכלית אשר אלו נועדו לשרת.
תוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים קיימים מפני רעידות אדמה, המוכרת כ-תמ"א 38, אושרה בממשלה, ופורסמה למתן תוקף בילקוט הפרסומים מס' 5397, ביום 18.5.2005 (במאמר מוסגר אציין כי לפי הוראותיה של תמ"א 38, תוקפה הוא ל- 5 שנים מיום אישורה (18.05.2005), תוקף התוכנית הוארך פעמיים ומועד פקיעת תוקפה הנוכחי הוא עד למאי 2020).
כרקע לחיקוקה של תמ"א 38 ניתן להצביע על כך שעד לשנת 1975, אז הותקן תקן 413 (במתכונתו הראשונה), לא היה תקן מחייב לבנייה עמידה בפני רעידות אדמה. כיוון שכך, מבנים אשר היתרים לבנייתם הוצאו לפני יום 1.1.1980, נבנו, על פי רוב, בצורה שהיא פגיעה לרעידות אדמה.
על הבעייתיות הנובעת מהעדר מיגון מפני רעידות אדמה למבנים רבים, הצביע מבקר המדינה, בדו"ח מיוחד אשר נערך על ידו בנושא זה (דו"ח מיוחד של מבקר המדינה בנושא עמידות מבנים ותשתיות ברעידות אדמה – תמונת מצב (23.3.2011)). במסגרת הדו"ח הצביע מבקר המדינה על כך ש"התרחשותו של אסון רעידות אדמה בישראל, שעלול לגבות אלפי קורבנות בנפש ולגרום נזקים ניכרים לרכוש ולמבנים, היא כמעט ודאית...אשר על כן, ההיערכות לקראתה, חייבת לעמוד במקום גבוה ביותר בסדר העדיפויות הלאומי. אם תשכיל מדינת ישראל להיערך נכון, לחזק מבנים שאינם עומדים בתקן לבנייה עמידה ברעידות אדמה ולדאוג לאכיפת התקן, גדולים הסיכויים שתצליח לצמצם באורח ניכר את הנזקים הצפויים מרעידת אדמה שעוצמתה גבוהה." (שם. בעמוד 5).