43. הנה כי כן, ככל שהיה מוחל על המקרה לפנינו הכלל הקבוע בחוק המקרקעין, הרי שלגישתי, הייתה טעונה הקמת החניון הסכמת כל בעלי הדירות בבית המשותף. משהכלל הובהר, יש לבחון האם חל במקרה לפנינו החריג לכלל – קרי, האם הקמת החניון במתכונת נשוא הדיון, נכנסת לגדרו של חוק החיזוק. ביתר דיוק – בהינתן שאין חולק שבניית חניון כאמור אינה בגדר הרחבת דירה (עליה חלות הוראות סעיף 4 לחוק החיזוק) ואינה בגדר בניית דירות חדשות והסדרת חניות לדירות אלו (עליהן חלות הוראות סעיף 5 לחוק החיזוק) - האם חל במקרה לפנינו החריג הקבוע בסעיף 3 לחוק החיזוק, אשר במשולב עם הוראות סעיף 2 לחוק החיזוק – קובע כי במקרה של עבודות לפי היתר בנייה לחיזוק, ברכוש המשותף שמטרתן שינוי ברכוש המשותף שאינו הרחבת דירה או בניית דירה חדשה, טעונות עבודות אלו הסכמת רוב בעלי הדירות בבית המשותף. שאלה זו, הנסבה על היקף תחולתו של סעיף 3 וקביעת משמעות העבודות עליהן הוא חל, היא כאמור שאלה פרשנית.
44. פרשנות היקף תחולת סעיף 3 לחוק החיזוק, כמו פרשנות של כל דבר חקיקה, יש להתחיל כ"נקודת אחיזה ראשונית" בלשון דבר החקיקה, אך לעולם אין לסיים בה, אלא שמבין האפשרויות השונות שהלשון פותחת, יש לבחור באחת ויחידה כאפשרות "נכונה". בחירה זו נעשית על-פי מטרת ההוראה ועל-פי תכליתה (ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, לט(2) 070 (1985) (להלן: "עניין קיבוץ חצור"); ע"א 8622/07 רוטמן נ' מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (14.5.2012) בפסקה 34). תכלית החקיקה נחלקת לתכלית סובייקטיבית – שהיא המטרה שאותה ביקש המחוקק להגשים באמצעות דבר החקיקה בעת חקיקתו, ולתכלית אובייקטיבית – שבגדרה נכללים המטרות, הערכים, המדיניות והאינטרסים החברתיים שאותם נועד דבר החקיקה להגשים בחברה דמוקרטית (רע"א 1462/10 דוד עטייה נ' ליאור שגיא (פורסם בנבו, 02.08.2012) (להלן: "עניין עטייה"), בעמוד 7 לפסק הדין והאסמכתאות הנזכרות שם).
מבין הפרשנויות שלשון החוק יכולה לשאת, יש לבחור, ככל הניתן, בזו המגשימה את התכלית הסובייקטיבית עליה ניתן ללמוד מלשון החוק, ממקומה של ההוראה בחוק, ממבנהו של החוק וממקומו במערך החקיקה הכללי. נוסף על כך ניתן ללמוד על מטרת החקיקה ממקורות חיצוניים ובכללם ההיסטוריה החקיקתית והפרלמנטרית אשר ילמדו על המצב המשפטי טרם הוחק החוק והתקלה אשר הוא בא למנוע (עניין קיבוץ חצור; עניין עטייה בעמוד 7). ככל שהבעיה הפרשנית אינה ניתנת לפתרון על ידי פנייה לתכלית הסובייקטיבית, יש לפרש את דבר החקיקה על רקע התכלית האובייקטיבית לאור הכרזת עצמאות ועל רקע עקרונות מקובלים של שוויון, צדק ומוסר וכיוצא בהם "מושכלות ראשונים" (עניין קיבוץ חצור).