כב' השופט חשין קבע כי בהחלת הכלל הרואה ב"קניין כשיתוף", על זכויות הקניין של בעל דירה בבית משותף, נוגסת מסגרת השיתופיות בעצמאות של בעלי הדירות ובאוטונומיה הקניינית שלהם, כך שחלק מהאוטונומיה הקניינית הקנויה לבעלי הדירות, מוקנית למסגרת השיתופית (עניין צודלר בעמודים 562-564).עוד הוסיף כב' השופט חשין וקבע כי במקרים הנשלטים תחת אידיאל ה"קניין כשיתוף", יכולים היחסים הקניינים להפוך מיחסים של "שרירותיות בעלים" - הנובעת מכלל השליטה, ליחסים של "סבירות הבעלים". במקרים כאלו, יותאמו גם הכללים הפרשניים בהתאם לאידיאל הקנייני הרלוונטי – ובהתאמה, מקום בו מוחל כלל הקניין כשיתוף – במסגרת הפרשנות תבחן החלטת הבעלים תוך החלת קריטריונים של סבירות.
בדומה, לקביעת בית המשפט העליון בעניין צודלר, בדבר השוני בכלל הקנייני אשר יש להחיל על זכויות בעל דירה בבית משותף, נקבע בעניין עטייה, שהתפיסה שזכויות הקניין בבית המשותף מעוצבות מלכתחילה באורח שונה מזכות הבעלות במובן הקלאסי, יש בה בכדי לאפשר הצרת תוכנה של זכות הקניין הנפרדת ברכוש המשותף וזאת, על מנת להתאימה לתכונות הייחודיות של הבית המשותף. פועל יוצא מהתאמה זו, כך נקבע בעניין עטייה, יימצא במקרים בהם מימוש מלא של זכות הקניין, עומד בסתירה להגשמת מטרות ראויות של יעילות ואינטרסים חברתיים חשובים, שאז תצומצם ההגנה על זכות הקניין של בעל דירה באופן שתמוזער יכולתו של מיעוט בעלי הדירות בבית המשותף לסכל את החלטות הרוב, אפילו פוגעות החלטות אלו בזכויותיו ברכוש המשותף (עניין עטייה בסעיפים 14-15).
יחד עם זאת, הדגיש בית המשפט העליון בעניין עטייה כי צמצום ההגנה על זכויותיו של בעל דירה ברכוש המשותף, מהווה חריג לכלל ולפיו פעולה המשנה את זכויות בעלי הדירות ברכוש המשותף באופן מהותי, דורשת את הסכמתם של כלל בעלי הדירות. כנגזרת מכך, נקבע שפעולות שאינן נמנות עם החריגים המצוינים בחוק, עודן כפופות לזכות הווטו של כל אחד מבעלי הדירות. עוד הודגש כי מקום בו עסקינן בפרשנות החריג לכלל הרי שנטיית בית המשפט היא לפרש בצמצום חריגים להסדר הכללי, שאם לא כן נמצא מרוקנים את הכלל מתוכן (ע"א 3977/07 מדינת ישראל נ' גרנות, פסקה 14 (18.5.2008); בג"ץ 4381/97 מייזליק נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, פתח-תקווה, פ"ד נא(5) 385, 394 (1997)).
47. משהובהר מהצד האחד טיבה של זכות הקניין נשוא הדיון, קרי זכות הקניין של בעל דירה בבית משותף. אפנה לבחון האם במקרה לפנינו אל מול זכות זו, קיים אינטרס הנכנס לגדרו של חוק החיזוק, קרי לחריג לכלל וביתר דיוק - האם קיים אינטרס אשר יש בו בכדי להוות משקל נגדי לזכות הקניין ויש בו בכדי להצדיק החלת החריג ולפיו זכות הקניין של המיעוט תיסוג מפני החלטת רוב בעלי הדירות. גם לעניין זה אקדים השקפתי להנמקתי ואציין כי הנני סבורה שבמקרה דנן על שאלה זו יש להשיב בשלילה.