הנה כי כן – לדידי בגדרו של סעיף 3 יכנסו שני סוגי עבודות- ראשית, עבודות הקשורות באופן אינהרנטי לחיזוק ואשר מהוות חלק מהחיזוק ושנית, עבודות ברכוש המשותף אשר בהתאם לנסיבות אין בהן בכדי לשנות את הרכוש המשותף או את זכויות בעלי הדירות בו באופן משמעותי. ודוק - הנני סבורה כי במקרה לפני לא עומדות העבודות באיזה מהחלופות ומשכך, אין תחולה לחוק החיזוק על העבודות נשוא הדיון.
קביעתי זו מושתתת ראש וראשונה על כך שהקמת חניון והסדרת מקומות חניה לדירות קיימות (וזאת, בהבדל מהקצאת מקומות חניה לדירות החדשות עליה חולשת הוראת סעיף 5 לחוק החיזוק ואשר הדיון להלן אינו נוגע בה) – אינה מהווה חלק אינהרנטי מעבודות החיזוק. על כך ניתן ללמוד מהוראות תמ"א 38, אשר אינן קובעות חניה לדירות קיימות כחלק מסל התמריצים לביצוע פרויקט החיזוק. יתרה מכך, כפי שפורט לעיל, הוראות תמ"א 38 אף אינן מחייבות הסדרת מקומות חניה כתנאי מהליך החיזוק. כהשלמה לכך מחזקות קביעתי גם הוראות חוק התכנון והבנייה (בסעיף 158 אשר הובא לעיל) – אשר לא זו בלבד שאינן קושרות בין הסדרת מקומות חניה לבין פרויקט החיזוק, אלא ההיפך - במסגרתן נקבע מפורשות כי יש לאשר פרויקט חיזוק גם אם לא ניתן יהיה להסדיר במסגרתו חניות בהתאם לתקני חניה קיימים. הנה כי כן – דברי החקיקה עליהם מושתת חוק החיזוק ואשר לשם הוצאתם לפועל הוא נחקק – אינם רואים בחניה לדירות קיימות כחלק הכרחי או נדרש להליך החיזוק.
על כך יש להוסיף כי גם הוראות חוק החיזוק מלמדות תימוכין למסקנה ולפיה נושא החניה לדירות קיימות אינו אינהרנטי לחיזוק. כך, עיון בהוראות חוק החיזוק מלמד כי באשר לדירות חדשות – אשר בנייתן מוסדרת בסעיף 5 לחוק החיזוק – נקבע מפורשות כי הסדרת מקומות חנייה לדירות החדשות, לרבות לשם קביעה בדבר הצמדתן לדירות החדשות, טעונה הסכמה ברוב של שני שלישים מבעלי הדירות (ואישור המפקח במסגרת תביעה). הנני סבורה כי מ"כלל ההן" הקבוע בסעיף 5 לחוק החיזוק, בכל הנוגע להסדרת מקומות חניה לדירות חדשות, ניתן ללמוד גם על ה"לאו" באשר להסדרת מקומות חנייה לדירות קיימות – אשר כאמור החוק אינו מסדירם ומשכך, ניתן ללמוד כי המחוקק לא ראה בהן חלק אינהרנטי מהחיזוק.
יתרה מכך, הנני סבורה כי תימוכין נוסף לקביעתי ניתן למצוא בהבחנה המהותית אשר לטעמי קיימת בין מקומות החנייה לדירות החדשות לבין מקומות החנייה לדירות הקיימות. הראשונות הן חלק מהתמורות ליזם ומשכך, קשורות להוצאתו לפועל של פרויקט תמ"א 38 ואילו האחרונות – הן חלק מההטבות האפשריות לדיירים ומשכך, אינן מגלמות אינטרס אשר יש להגן עליו במסגרת חוק החיזוק. וביתר פירוט – המתווה הכלכלי עליו בנויה תמ"א 38 ואשר פורט לעיל, מבוסס על תמריץ בדמות אפשרויות לבניית דירות חדשות, אשר תועברנה כתמורה ליזם שיבצע את החיזוק כנגד קבלתן. הקצאת מקומות חנייה לדירות החדשות, היא חלק מהתמורות המוקנות ליזם במסגרת הסכם התמ"א 38 והחוק דן בהקצאת מקומות חניה כאמור מתוך הנחה שללא עיבוי התמורות ליזם לא יתממש פרוייקט החיזוק ולא יצא לפועל. שונים הם פני הדברים בכל הנוגע להסדרת מקומות החנייה לדירות הקיימות, אשר אינן חלק מהתמריץ הכלכלי להוצאתו לפועל של פרויקט תמ"א 38, אלא הן בגדר הטבה לבעלי הדירות. על ההבחנה בין שני סוגי ההטבות - אלו המהוות חלק מהתמריצים להוצאתו לפועל של פרויקט תמ"א 38 אל מול אלו המהוות הטבות לדיירים – עמד בית המשפט העליון בענין דורפברגר במסגרתו נקבע על ידי בית המשפט העליון כי יש להבחן בין האינטרס המוגן על ידי תמ"א 38 - שהוא לחזק את המבנים מפני רעידות אדמה, לבין האינטרס הפרטי של בעלי הדירות להשיא את רווחיהם ולשפר את מצב דירותיהם – הראשון מוגן בתמ"א 38 ובהתאמה יש להגשימו באמצעות הוראות חוק החיזוק והשני – אינו מוגן, הוא בגדר תוצאה נלוות אשר אינה מוסדרת בתמ"א 38 ובהתאמה אין מקום להחיל לשם הגשמתו את הוראות חוק החיזוק.
משכך, הנני סבורה כי העבודות הקמת החניון נשוא הדיון אינן נכללות בגדר הכלל הראשון ולפיו מדובר בעבודות הקשורות באופן אינהרנטי לחיזוק.