פגיעה בדירת המערערים, במבנה 13 ובבית המשותף דנן– עוד נטען על ידי המערערים כי האופן בו נבנה החניון יש בו בכדי לפגוע רק במבנה 13 ובמיוחד בדירת המערערים. שכן, הכניסה לחניות עתידה להיבנות בחזית מבנה 13, על חשבון גינה אשר לא תוקם במבנה זה, בניגוד למבנים האחרים. זאת ועוד, החניון יבנה מתחת למבנה 13 וכלל המכוניות של שני הבתים המשותפים (52 במספר), עתידות לעבור מתחת לדירת המערערים, כאשר הפרש מטר אחד בלבד מפריד בינן לבין דירתם. בהקשר לכך הוסיפו המערערים וטענו כי מיקומו זה של מתקן החנייה יפגע בערך דירתם באופן משמעותי. זאת ועוד, לטענת המערערים, הואיל ובדירה מתגוררת בתם, הסובלת מבעיות בריאותיות, יהא במיקום הכניסה לחניון, בכדי להוביל לחוסר אפשרות שלה לשימוש בדירה, עובדה אשר תוביל לנזקים משמעותיים. נוסף על כך נטען כי גם בזמן העבודות יסבלו המערערים מרעש ואבק בצורה משמעותית וכי למרות זאת לא הוצע להם דיור חלופי. עוד טענו המערערים כי על אף התחייבות היזם לפצותם, הרי שלא נוהל עמם משא ומתן על גובה הפיצוי, אלא שהפיצוי נקבע באופן חד צדדי על ידי היזם. יתרה מכך, נטען כי היזם בחר בחלופה הזולה והנוחה לו ולא בחלופה הפוגענית פחות ויעילה יותר, לפיה דרכי הגישה לחניון יסללו מצדי שני הבניינים. נוסף על כך נטען כי ההסכם אינו הגון וזאת, הואיל ולא מוצמדת במסגרתו חניה לכל דירה קיימת. נטען כי הדברים אמורים ביתר שאת באשר למבנה 13 אשר נפגע במיוחד כמפורט לעיל ואשר בנוסף, בהבדל מהמבנים האחרים, כבר קיימת בו מעלית ומשכך, גם מטעם זה, באופן יחסי מצבו משתפר פחות.
המפקחת דנה בפסק דינה בטענותיהם אלו של המערערים ודחתה אותן אחת לאחת. כך וראשית, קבעה המפקחת כי המערערים לא הציגו כל חלופה מבוססת-אדריכלית לטענתם ולפיה קיימות דרכי גישה חלופיות לחניון, אלא טענו טענה זו בעלמא. אשר לכך, הוסיפה המפקחת וקבעה כי המשיבים מנגד תמכו טענתם ולפיה מדובר בחלופה המיטבית, בעדותו של מנכ"ל היזם אשר הייתה מהימנה על המפקחת ולא נסתרה. זאת ועוד, לגישת המפקחת, גם ככל שימוקמו דרכי הכניסה לחניון משני צידי המבנים כמוצע על ידי המערערים, לא זו בלבד שלא יהא בכך בכדי לאיין את הנזקים (אשר פשוט יוסטו לדירה אחרת - שכן במקום דירת המערערים תסבול מהמיקום דירה אחרת), אלא, שחלופה זו תעצים את הנזקים, באשר יותר דירות יהיו קרובות לדרכי הגישה לחניון ומשכך, יפגעו. בדומה נקבע על ידי המפקחת כי גם טענתם של המערערים ולפיה לא הוצע להם פיצוי מספק נטענה בעלמא ובלא שנתמכה בחוות דעת שמאית ואילו מנגד הוצגו ראיות המלמדות על סבירות הפיצוי. בכלל כך, הפנתה המפקחת לקיומה דירה נוספת, שהמרחק שלה משביל הכניסה ממתקן הקליטה זהה למרחק מדירת המערערים – דירת הגב' יעל סקופ (להלן: "דירת סקופ"), אשר זוכתה בפיצוי זהה – בסך 175,000 ₪, כמו גם לדירות אחרות, אשר אותן ראתה המפקחת בביקורה במקום, אשר המרחק בינן לבין מתקן הקליטה קטן (אם כי מעט רחוק יותר מדירת המערערים) ואשר מקבלות פיצוי בסך 100,000 ₪, הנמוך יותר מזה שמוצע למערערים.
אשר לטענת המערערים ולפיה לא הוצע להם דיור חלופי, קבעה המפקחת כי בטענה אין ממש וזאת הואיל ובהתאם להוראות ההסכם, ניתנה למערערים אפשרות לפנות את בתם מהדירה לדיור חלופי על חשבון היזם.
עוד קבעה המפקחת כי לא מצאה ממש בטענה בדבר אפליה בנושא המעלית וזאת, משעלה מחומר הראיות כי מדובר בתמורה הולמת משהיזם התחייב להקמת מעלית חדשה במבנה 13, כפי עשה בכל המבנים האחרים. עוד מצאה המפקחת לדחות את הטענה לאפליה הנסבה על כך שמבנה 13 לא יזכה לגינה, משום שעל גינתו יבנו שבילי הגישה, כמו גם מתקן הקליטה. אשר לכך נקבע כי הואיל והבית המשותף כולל גם את מבנים 15 ו – 17 , אשר בחזיתם תוקמנה גינות השייכות לבית המשותף בכללותו, הרי שאמנם למבנה 13 לא תהיה גינה ממש בחזיתו ואולם, עדיין תהיה לו הגינה הממוקמת בחזיתות המבנים האחרים. עוד ציינה המפקחת, לעניין זה, כי די בכך שרוב בעלי המבנה הסכים להקריב את שטח החצר תמורת קבלת שטחי חניה וטיפוח יתר שטחי החצר המשותפת, בכדי שהחלטה זו תיוותר על כנה.
זאת ועוד, אשר למקומות החניה המוקצים לבעלי הדירות הקיימות, צוין כי אמנם זה קטן ממספרם הכולל של הדירות ואולם, נקבע על ידי המפקחת כי לא מדובר בתניה שאינה סבירה או שאינה שוויונית וזאת, הואיל ומדובר במספר חניות שהוא פרי מו"מ עם היזם, בפתרון אשר מיטיב את מצב בעלי הדירות - שכיום אין להם חניות כלל - ושהוא שוויוני מכיוון שיש בו בכדי לקבוע פתרון זהה לכל הדיירים.