91. הנושא הבא שהובא לדיון לפני ועדת המכרזים בישיבה זו היה השלכות ההתנהלות הפלילית על האפשרות להסתמך על הניסיון במתקן שורק א' כניסיון קודם. גם בעניין זה נשענה ועדת המכרזים על חוות דעת משפטית וקיבלה הסברים בעל פה.
92. היועצת המשפטית, עו"ד מיכל שוורץ, עמדה על כך שאמינות מציע וניסיון קודם הם שיקולים רלוונטיים לוועדת המכרזים, בין אם מכוח תקנה 22 לתקנות חובת המכרזים,
--- סוף עמוד 24 ---
התשנ"ג-1992 (להלן: תקנות חובת המכרזים) ובין מכוח מסמכי המכרז. היא הפנתה את חברי ועדת המכרזים שעליהם לשקול את מכלול הנסיבות ולאזן בין האינטרסים השונים. בנוסף היא הפנתה את ועדת המכרזים לשיקול הדעת הרחב שיש לה בשאלה אם לפסול הצעה או להימנע מפסילתה והאם לקבוע תנאים להמשך השתתפותו של מציע במכרז.
93. בכל הנוגע לקיומם של הליכים פליליים, היועצת המשפטית הפנתה את תשומת הלב לכך שהמכרז קובע כי הרשעה בעבירה פלילית חוסמת הגשת הצעות מצד מי שהורשע, והדבר משקף את האיזון שוועדת המכרזים ראתה לקבוע בעת קביעת התנאים. מרמלשטיין הוסיף כי החלטת הפרקליטות הייתה שאין מקום לפתוח בחקירה. עניין נוסף שנדון הוא ההבדל בין הנהלת המתקן לבין בעלי המניות והדירקטוריון. בעוד שבאשר להנהלה נעשו קביעות ברורות לגבי מודעותה וחלקה, הרי שלגבי הדירקטורים ובעלי המניות, נקבע שלא ידעו על התנהלות המתקן, ועל-כן נוכח נקודת מוצא זו לדיון לא ניתן להגיע אלא למסקנה כי אין לפסול את ההצעות מטעם זה. הדוברים הזכירו גם את הפעילות התקינה במתקני התפלה אחרים של IDE, שבהם לא נעשו מעשים דומים, ואף מצאו כי יש בכך להשליך גם על מודעותה של האצ'יסון.
94. ועדת המכרזים דנה גם בטענה נוספת של ארבע איי, לפיה יש ללמוד על כשל ניהולי חמור ולהסיק מכך את המסקנות באשר לטיב הניסיון, כאשר הדירקטוריון ובעלי המניות אינם מגלים קיומם של מעשים כה חמורים שנעשו בחברה. מרמלשטיין השיב לכך שוועדת המכרזים אינה בודקת כיצד הדירקטוריון של החברות השונות עובד ומתפקד בכל אחד מהתחומים והפרויקטים שבהם החברה פועלת והוסיף כי אין לו ספק שהגורמים הרלוונטיים הפיקו לקחים מהאירוע.
95. עם סיום הדיון החלטת ועדת המכרזים הייתה:
"לגבי נושא האמינות ושביעות הרצון מהתקשרויות קודמות – ועדת המכרזים סבורה שאין באירועי שורק א' כדי להביא לפסילת המציעים מטעמים אלה. בנוגע להליכים הפליליים – הפרקליטות קבעה שאין מקום לפתוח בחקירה פלילית בקשר לאירועים. בנוגע לאמינות במובן הרחב יותר – הקביעה לעניין אי-הידיעה של בעליה מניות והדירקטוריון שוללת בעיה של אמינות בבחינת בעלי המניות עצמם. ההתנהלות החמורה של המתקן לא צריכה להיזקף לחובת בעלי המניות בהיבט האחריות והאמינות גם כאשר הם מבקשים להסתמך על הניסיון של המתקן.