126. מרליון מוסיפה כי אין לקרוא לתוך הסעיפים הדנים בניסיון ובמומחיות את שאין בהם ולשיטתה סעיפים אלה ממוקדים בבחינה של ההיבטים הטכניים. היא למדה זאת
--- סוף עמוד 32 ---
מהלשון שננקטה בהם, מההבהרה שניתנה להם, ומהאופן שבו הדברים נבדקו. אין לקרוא לתוך סעיפים אלה דרישה לבחינת אמינותו של המציע ולהרחיב את תנאי הסף אל מעבר למה שנכלל בו.
127. בכתב התשובה מרליון מוסיפה כי את הביטוי "הפעלה מוצלחת" יש לפרש בצורה רחבה לאור מורכבות הפעלת מתקן התפלה, ולבחון את האופן שבו פעל לאורך שנים וההצלחה אינה צריכה להימדד על בסיס תקלה נטענת בשיקול הדעת של גורמים במפעל שהשפיעה על מרכיב אחד מבין מרכיבים רבים שבהם נמדדת ההפעלה המוצלחת של המתקן.
128. מרליון חולקת על הטענה שהגישה מסמכים שכוללים נתונים שאינם נתוני אמת בשלב המיון המוקדם. היא מסבירה כי תנאי הסף של המכרז לא בדקו את רמת הכלורידים במתקן ההתפלה במסגרת דרישות הניסיון, ומכל מקום, אין חולק שהמים שהותפלו במתקן שורק א' עומדים בדרישות החוקיות, שמופיעות בתקנות בריאות העם (איכותם התברואית של מי-שתיה ומתקני מי שתיה) התשע"ג-2013 ובתוספת השנייה לתקנות אלה. בנוסף מרליון מפנה לכך שהטפסים דרשו לפרט את היכולת הטכנית של המתקן, ולכן הנתונים שפורטו הם נתונים נכונים ואינם נתונים כוזבים. הנימוק השלישי בהקשר זה הוא כי ועדת אדירי קבעה שהדירקטורים ובעלי המניות של חברת הזכיין במתקן שורק א' לא היו מודעים להטעיה או להונאה. מרליון אף חולקת על הטענה שהיה עליה לתקן את הנתונים שמסרה.
129. על רקע כל אלה מרליון מבקשת לדחות את הטענות לפסילתה בשל פגם באמינותה. היא מפנה לתקנה 22(א) לתקנות חובת מכרזים ולאופן שבו פורשה בפסיקת בית המשפט העליון וכי בעת שוועדת המכרזים ביקשה לפסול משתתפים היא עשתה כן על יסוד תשתית ראייתית נדרשת ברמה של הרשעה פליליות בסוג מסוים של עבירות. במקרה שלפנינו לא נפתחה חקירה וממצאי ועדת אדירי היו כי חברי הדירקטוריון ובעלי המניות לא היו מודעים לתרמית. מרליון מפרטת בהמשך לכך מדוע הדירקטורים ובעלי המניות לא היו יכולים להיות מודעים למה שהתרחש על יסוד התוצאות העסקיות של מתקן שורק א'.
130. בכתב התשובה מרליון מגיבה גם על הטענות לפגיעה בשוויון ולפגיעה באמון הציבור. היא מבקשת לדחותן, מסבירה כי ההחלטה אינה חורגת ממתחם הסבירות, וכי ועדת המכרזים שקלה את השיקולים האלה בטרם החליטה.