--- סוף עמוד 402 ---
החי בסביבתו" (השופט זוסמן בבג"צ 58/68 [34], בעמ' 513). הסביבה החקיקתית משפיעה על פרשנות החוק. הנחתי כאבן פינה לתפיסתי את ההשקפה, כי על תכלית החוק ניתן ללמוד, בין השאר, מהנחות (פרזומציות) המשקפות ערכי יסוד של השיטה ועקרונות בסיסיים הנוהגים בה. בהקשר זה מן הראוי הוא לעמוד על שתיים מטענותיו הפרשניות של בא-כוח המערערת.
.39טענתו הפרשנית הראשונה של בא-כוח המערערת הייתה, כי לשונו של סעיף 69ב ברורה היא, ועל-כן יש ללמוד על תכליתו של הסעיף אך מלשונו, ואין לפנות להיסטוריה החקיקתית כדי לעמוד על תכלית זו. הפנייה להיסטוריה החקיקתית מותרת, רק כאשר לשון החוק אינה ברורה, ואילו במקרה שלפנינו לשונו של החוק ברורה היא. הקורא את לשון החוק מתרשם מיד, שהאופציה הלשונית המעוגנת בו היא אך האופציה שלפיה התאגיד עצמו אינו בעל הרכב ואינו אחראי בפלילים. טענה זו אין בידי לקבלה, וזאת משני טעמים: ראשית, כפי שראינו, דעתי היא, שלשון החוק מעלה לפחות שתי אפשרויות לשוניות, אם כי אין הן בנות אותה עוצמה לשונית. מקום שלשון החוק מעלה יותר מאפשרות לשונית אחת, נותר ממילא חוסר בהירות. כל עוד לא נבחרה אחת האפשרויות כאפשרות המשפטית, ממשיך חוסר הבהירות לעמוד בעינו; שנית, בהירותה של הוראת חוק יכולה להתברר רק לאחר שנתפרשה במלואה, ולא לפני כן. התחושה שהוראה היא ברורה בעת קריאתה הראשונית בלבד היא תחושה זמנית, אשר מחייבת אימות ושכנוע פנימי לאור מכלול המקורות מהם ניתן ללמוד על תכלית החקיקה. עמדתי על כך בבג"צ 47/83 [26], בעמ' 176-177, בצייני:
"... כל חוק, לרבות זה שלשונו 'ברורה', מחייב פרשנות. החוק הוא 'ברור' רק לאחר שהפרשנות ביררה אותו. אין הוא ברור ללא פרשנותו. אין מלים 'ברורות' כשלעצמן. אכן, אין לך דבר פחות ברור מהקביעה, כי המלים הן 'ברורות'...
על-כן מותר גם מותר לפנות להיסטוריה החקיקתית, כמו גם לכל מקור אמין אחר, כדי לגבש מתוכם את מטרת החקיקה, אשר היא, עם הקשרה הסטטוטורי של הוראת החוק, שופכים אור על פירושה ועושים אותה בסופו של תהליך הפרשנות. לברורה ולפשוטה. אכן, המשמעות של חוק אינה ברורה, כל עוד אין היא עולה בקנה-אחד עם מטרה חקיקתית ברורה...
תחושת הבהירות הקמה עם תחילת קריאתו של החוק היא אך ראשונית ורגעית. היא הולכת ונעלמת שעה שמתברר, כי משמעות 'בהירה' זו אינה מגשימה את מטרת החקיקה. עם פעולתו (המהירה או האיטית) של תהליך הפרשנות, מתגבשת התכלית החקיקתית. אפשרויות לשוניות שונות נפסלות. נבחרת אפשרות אחת ויחידה, זו המגשימה את תכלית החקיקה. אפשרות זו מתגלית אז לפרשן בכל פשטותה ובהירותה".