27. באשר לתשלום לעורכי דין נוספים, נטען כי הכספים ששולמו לעורכי הדין רפאל מוזס ומשה כהן שולמו להם כבאי כוח רוכשים אשר ביקשו לוותר על זכותם בפרויקט, והיו זכאים להחזר כספים בשל כך. נטען כי דברים דומים נכונים אף ביחס ליתר הטענות בעניין זה.
באשר לטענה בדבר משיכת כספים לצרכים פרטיים מקופת הפירוק, נטען כי הנתבע לא הפקיד כספי פירוק בחשבונותיו הפרטיים ואלה הופיעו במאזן הבוחן של שנת 1999, ככל הנראה לאור
--- סוף עמוד 11 ---
בדיקה אשר יזמה וועדת הביקורת ומשלא התגלה דבר הקושר אותם לפירוק, לא נכללו בדו"ח המבוקר.
בנוגע לטענה כי הנתבע נטל לעצמו שתי הלוואות פרטיות מקופת הפירוק, נטען כי אין המדובר כלל בהלוואות, אלא במשיכת כספים כמקדמות מכספי הקבלן בגין החזר הוצאות.
28. באשר לנזק בגין אי פתיחת תיק עוסק לצרכי מע"מ, נטען כי הנתבע שימש למעשה כנאמן, המנהל קופת נאמנות עבור רוכשי הדירות הקיימים ולא כמפרק רגיל של חברה, ולכן בהתאם לחוות דעת חשבונאית שקיבל, לא נפתח תיק מע"מ וכי בכל מקרה כל פעולותיו של הנתבע היו בידיעה מלאה של וועדת הביקורת ואף בהנחייתה.
כך גם נטען כי בשנת 1998 נערכה ביקורת מטעם רשויות מע"מ במשרדי הנתבע, במסגרתה נדרש להמציא מסמכי תשלומים ותקבולים, ולאחר מסירתם לא נתקבלה הסתייגות מאגף מע"מ.
באשר לנזקים בגין אי ניכוי מס תשומות, נטען כי לא נגרם כל נזק שכן כל תשלום שבוצע מקופת הפירוק שמקורו בתשלום של הדיירים היה מצד אחד מזוכה במס תשומות אולם מנגד כל תשלום של הדיירים היה מחויב בתשלום מע"מ. דברים דומים נטענו באשר לעסקת הקומבינציה, כאשר כנגד כל חשבונית שהיה הקבלן מוציא לחברה בגין שירותי בניה ובגינה ניתן היה לנכות מס תשומות, על החברה הייתה חובה להוציא חשבונית מס לקבלן כנגד מכירת הדירות לקבלן.
באשר לסכום הנזק הנטען שנגרם לקופת הפירוק בסך של כ-600,000 ₪ בעקבות חיוב מע"מ, נטען כי התובע עצמו ציין במסגרת בד"מ פ/14/10, ביום 15.7.2013, כי לדעתו יגמור את התיק "בין אפס ל-100,000 ₪" ובדו"ח מיום 25.5.2016 הצהיר כי החוב הכולל למע"מ הינו לכל היותר בסך של 355,942 ₪.
עוד נטען כי סוגיית המע"מ היא סוגיה בה הופעל שיקול דעת הנתבע, לאחר שנערכה חקירה על ידי רשויות מע"מ, והנתבע רק בחר באפשרות אשר נראתה לו הטובה ביותר באותה עת, וגם אם יתברר בדיעבד כי הנתבע שגה בהערכתו, הרי שאין בכך כדי לחייבו בתשלום חסר בסיס, לאור הכלל בדבר שיקול הדעת העסקי.