כתב התשובה
29. התביעה הוגשה בגין שני ראשי נזק מצומצמים וברורים - כספים שנלקחו ללא רשות ונזקים שנגרמו לקופת הפירוק. יחד עם זאת, הנתבע מנסה להסיט את הדיון מטענות אלה - לדיון בניצחונות לכאוריים שלו בהליך הבניה - מכיוון שאין לו הגנה מפניהן.
כמו כן, נטען כי דווקא במסכת העובדתית אותה פרש הנתבע, כתב ההגנה אינו מפרט לגבי היחסים בינו לבין גורמי הביקורת, הרלוונטיים לגישתו. אך מעבר לכך, עיקר התביעה מתמקד בדו"חות הביקורת, ואין זה חשוב האם הקביעות בפסק הדין התקבלו בערעור, על אף שנטען כי התשובה חיובית, נטען כי אין עניינו של הליך זה בסיבות לעיכוב הבניה, כמעין "ערעור" על פסק הדין, ובכל מקרה אין ספק שהתנהלותו של הנתבע גרמה, בין היתר, לעיכובים בפרויקט.
כמו כן, נטען כי טענות הנתבע כבר הוכרעו בעבר - טענותיו המקדמיות של הנתבע כבר נדחו בבית המשפט של פירוק פעמיים ובבית המשפט העליון בערעור.
30. באשר להתיישנות עקב ידיעת גורמים אחרים, נטען כי הנתבע מנסה ליצור מצב מעגלי, בו הוא מבקש כי התביעה תידחה על הסף מחמת ידיעת ואישור גורמים מסוימים לפעולותיו. נטען כי
--- סוף עמוד 12 ---
אלו הן בדיוק הטענות, הבלתי מוכחות, של הנתבע לגוף טענות התביעה ואין לדחות תביעה על הסף על סמך טענות עובדתיות אלה.
נטען כי מרוץ ההתיישנות מתחיל עם מינויו של התובע, במקום הנתבע, כמפרק החברה, בשנת 2008. לכן, התביעה שהוגשה בשנת 2014 לא התיישנה. נטען כי רק לאחר העברת הפירוק לידיים חדשות, ניתן היה לגלות את מעשי המפרק הקודם.
יתר על כן, מועד הגשת התביעה אמור להימנות בעת הגשת הבקשה למתן הוראות. דהיינו, 16.7.2013.
31. באשר לתחולת סעיף 373 לפקודה, מפרק הינו "נושא משרה" לעניין הסעיף. בניגוד לטענות הנתבע, התביעה אינה בגין עיכובים בבניה, אלא בגין ניהול הפירוק במרמה. נטען כי הדו"חות הקיימים מתעדים פעולות אסורות, וכי "מהקיים ניתן לגזור על הנעלם".
כך גם נטען כי בהתאם למומחיותו, קבע רו"ח אביגל אומדן מינימאלי לנזק, שלפי הדין אין צורך בהוכחת הקשר הסיבתי בהקשר לו.
נטען כי הנתבע תיפקד כמנהל חברת בניה בפועל במשך 19 שנה ובנסיבות העניין, כפי שמתוארות על ידי הנתבע עצמו, יש לחייב את הנתבע גם בחובות כדירקטור או מנהל.
אף אם בעלי הדירות לא הגישו תביעות אישיות כנגד הנתבע, נטען כי אין בכך כדי לפטור אותו מאחריותו בדין, שיש לה אופי עונשי, ובטח שאין לאפשר לנתבע להשתמש ברוחם השבורה של רוכשי הדירות, כדי לצאת ידי חובה מהעוול שגרם להם. עוד נטען כי לחברה נושים נוספים מלבד רוכשי הדירות, אשר כספי קופת הפירוק שייכים להם.