באשר לאי העברת יתרות פתיחה משנה לשנה, העיד כי לא ניתן לבחון אם הועברו יתרות בדו"חות מסוג תקבולים-תשלומים (87), כי פעולות אלה ניתן להוכיח באופן חד משמעי כאשר ישנה הנהלת חשבונות מסודרת (88) וכי זוהי דרך קלאסית למנוע מעקב כספי והיא מאיינת כל אפשרות לקבל מידע על אופן ההתנהלות הכספית של החברה ושל הנתבע (87).
כן העיד כי העובדה שהנתבע שייך לחברה חשבונות על שם צדדי ג' הינו מעשה בניגוד לדין (100), אך העיד שלא בדק את חשבונות הבנק (98).
עם זאת אישר רו"ח אביגל בחקירתו שאין הוא מומחה בתחום ולא יכול לתת חוות דעת באשר לנזק בסך 14 מיליון ₪ שנגרם בשל העיכוב במסירה (127).
באשר לכוונת מרמה, העיד כי לאורך כל הדו"ח לא טען שהנתבע העלים או שהוא עשה מעשה, אלא שכל הדו"חות הכספיים ומערכת הכספים שהתנהלה בפירוק, התנהלה באופן לא תקין שמעלה שאלות מאוד מהותיות (94) ואף אישר שלא בדק ואינו יודע אם נעלם כסף (95). כמו כן, כאשר נשאל האם מצא משיכת כספים שלא רשומה בכרטסת השיב "אין לי שמץ של מושג" ( 106).
יתר על כן רו"ח אביגל אישר בחקירתו, כי אילו היה נפתח תיק במע"מ, קופת הפירוק הייתה ניזוקה שכן מע"מ עסקאות היה עולה מע"מ תשומות אשר ניתן לקזז (124).
עדויות מטעם הנתבע:
40. רו"ח פרידמן בתצהירו כעדות ראשית (נ/11) מציין כי היה שותף במועדים הרלוונטיים בפירמת רו"ח "דלויט" אשר טיפלה בתיק מאמצע שנות ה-90 וכי לאור מהות הסדר הנושים כולל אחריות הדיירים לכל הליך השיקום, וכך מנסיונו עם חברת גינדי שקרסה, ראה לנכון להגדיר את הפרוייקט מבחינה חשבונאית ומיסוית בתור נאמנות בדומה לדרך בה פעלו בפרוייקטים אחרים. כך גם ציין כי על פי דרישת דלויט הנתבע הגיש בקשה מיוחדת לבית המשפט בנושא הניהול כנאמנות וכי נמסר לו שאכן דרך זאת נמצאה עדיפה. יתר על כן עוד בשנת 1998 נבדק נושא המע"מ על-ידי פקידי מע"מ לפי פניית אחד הדיירים וכאשר לא טענו נגד דרך ניהול זאת.
עוד פירט כי בישיבה משותפת עם נציגי ועדת הביקורת נאמר על-ידי מחלקת המיסוי כי יש להפריד את מכירת הקבלן לרוכשים מעיסקת הקומבנציה, תוך שהעד המליץ ליידע את הקבלן על חובתו לדווח על מכירותיו לשלטונות המס וכי הנתבע מסר לו שאכן הדבר בוצע.
כך התייחס לעבודת הביקורת כולל התייחסות לחשבונות הבנק וכי גם נציגי ועדת הביקורת אשר כללו אנשים מקצועיים ואף ערכו ביקורת מלאה של המערך הכספי, לא מצאו להעיר על מערך זה.