באשר לתקבולים עבור מכר 41 דירות ממאגר הקבלן, העיד כי צריך היה להתקבל בסופו סך של 1,156 אלפי דולר ועוד 649 אלפי דולר נוספים ממכירת 11 דירות נוספות (175), אך לא מצא לנכון לרשום בדו"ח את הסכום הכולל שהיה צריך להגיע לקופה בסופו של דבר (174). את הפער מול הסכום שהתקבל בפועל, הסביר בכך ש-114 אלפי דולר הועברו ישירות לקבלן וסך של 134 אלפי דולר לא נגבו בתקופתו של הנתבע, כלומר – לא מצאו אותם בקופת הפירוק (180). כאשר נשאל על איזו אסמכתא התבסס כאשר קבע כי כספים לא נגבו, השיב שהתבסס על שיחות ודו"חות
--- סוף עמוד 26 ---
משרדיים וכי אם התקבולים הללו היו משולמים מחוץ לחשבונות שבדק, לא הייתה לו דרך לדעת את זה (183). כן הודה בטעות בדו"ח, בנוגע למחיר 11 הדירות הנוספות (187). כמו כן, אישר שלא ידע על הליכים משפטיים שנקט הנתבע נגד דיירים מקוריים (197), על אף שהנתבע העיד כי היו כאלה (123), וכן העיד כי בדקו רק הפקדות דיירים וכי אם היו הפקדות שלא קשורות, התעלמו מהן (25).
באשר לתצהיר ההוצאות של הנתבע, העיד כי הנתבע התאים את התצהיר לממצאים בחשבונות הבנק ושהוא היה זה שהגדיר את ההוצאות (עמודים 27 ו-170), ולמרות זאת העיד כי לא בדק את עצם המשיכות, גובהן או מה עמד מאחורי הרישומים (28).
באשר לרישום פיקדון בזכות בסך 696,824 ₪ במאזן בוחן לשנת 2006, העיד שלפי הבנתו המקצועית משמעות הדבר היא שהנתבע זכאי לסכום זה מהקופה (34).
44. יעקב משעל אשר כיהן כיו"ר ועד הדיירים, פירט בתצהירו כעדות ראשית (נ/15) את התנהלות הרוכשים מול עו"ד קרייתי אשר הציע הצעה לשלם 2000 דולר לכל יחידה ולהביא לסיום פרשת רכישת הזכויות. לא ניתן היה לקבל זאת ועל כן החליטו לנסות ולרכוש את הזכויות. מכאן באה הפניה לנתבע, לאור נסיונו לרבות מינויו כמנהל מיוחד של הפרוייקט לטיפול מטעמם. כבר בתחילה התעורר הקושי של מימון הנדרש ועל כן הוסכם וגם על דעת הכנ"ר כי מעת שיתקבלו כספים תכוסנה ההוצאות מעת תחילת הטיפול. בנוסף נדרש להתפתחות התכנון והבניה כולל חילופי הקבלנים וכך גם הקושי במכירת יחידות והמשך הבניה בעקבות האינתיפדה שפרצה באוקטובר 2000.
בחקירתו הובהר כי למעשה אין לו זיקה למרבית המסמכים שצרף לתצהירו, הכיר את הנתבע מזה כעשר שנים מהפרוייקט (88) וכמפורט בתצהירו אף מסר לטיפולו עניניים אישיים. עם מינוי ועדת ביקורת ועד הדיירים הפסיק להיות פעיל למרות שלא פורק (91).