לבסוף, בכל הקשור לנושא המע"מ הפנה לבקשה ולהחלטה בנושא הנאמנות וכן הפנה לתיעוד אודות חוות דעת רואי החשבון אשר בחנו והמליצו שאכן זאת תהא הדרך, וכך גם לביקורת מטעם מע"מ בשנים 1998 ו- 1999 שאכן בעקבות כך הומלץ לו לפנות לבית המשפט בבקשה האמורה.
הנתבע העיד בחקירתו כי בין השנים 1996-1989 היו הוצאות לקופה, אך הוא לא מינה מנהל חשבונות כיוון שלא היו הכנסות וטען שב"כ הכנ"ר (דאז) עו"ד קיבילוביץ' המנוח אמר לו שאין ברירה אז "שיוציא" (162), וכי בשנים בהן היה מאשר בעל פה את הוצאותיו אצל קיבילוביץ' ז"ל ערך לו רשימות של פירוט הוצאותיו (166).
כן העיד כי לא הייתה בקרה חשבונאית בין השנים 1997-1989 כי לקופה לא היו הכנסות באותה תקופה (160). משנשאל הנתבע ספציפית לגבי התקופה שבין 1997-1996, בה כן היו הכנסות לקופה, השיב כי הוא "מצטער על כך" וכן העיד שהניהול הכספי הוסדר לפי רצונות אחרים (166).
באשר לשנים 2003-2000 אישר שהיו הוצאות (164), וכן הודה שגבה מקופת הפירוק סך של 32,820 ₪ כ-"הוצאות מפרק" וכי חוץ מסכום זה לא גבה דבר, וכי זו הייתה תקופה עם פעילות מרובה מאוד (217).
באשר לשנים 2008-2004, כאשר אומת הנתבע עם ההכנסות וההוצאות המופיעות במאזני הבוחן לשנים אלה, העיד כי כל מה שקשור לשנים אלה בכלל לא היה שייך לכספי הפירוק, ולכן ההכנסות באותן שנים לא יכלו לשמש למימון דו"חות כספיים (141).
הנתבע לא ידע להסביר את רישום ההוצאות בכרטסת 2006 אשר הוגדו בה כ-"הוצאות משפטיות" (209) או את רישום שכר הטרחה במאזני 2007-2004 (208).
באשר לכך שכתב לרו"ח ויגננסקי כי הדו"חות הוכנו במיוחד למענו, העיד שהחומר שהוכן במיוחד לא היו מאזני הבוחן והכרטסות לשנים 2007-2004, אלא חתך ספציפי שנעשה לבקשתו, של מכר 30 דירות של קבוצת חכים (106), אך לא ידע להצביע על מקום הימצאו (111).
כך גם שלמעשה הוא ביצע את מכירות הדירות תוך דיווח למס שבח כי מדובר בנאמנות (127) על מנת שהכספים יופקדו אצלו וישוחררו לקבלן בהתאם להתקדמות העבודה (133) כאשר הוא משמש למעשה כצינור (שם).
כמו כן, העיד הנתבע כי לא היה מדובר בהליך פירוק רגיל (96) וכי פעל בתפקידו הרבה מעבר לתפקיד מפרק סביר ואף הפך למנהל הפרויקט (103). עוד העיד כי הגדירו את הפרויקט כפירוק
--- סוף עמוד 29 ---
שכן מדובר במנגנון יעיל ומהיר יותר שעבד ככלי, אך תפקידו היה דומה יותר לניהול של ועד בית (240).
באשר לכספי "היעודה", העיד הנתבע כי דיווח על כך למנהל החשבונות (170), אך לא ידע להסביר את ההפרש בין הסכומים שהועברו לחשבון היעודה, בהתאם לדו"חות, לעומת סכום ההעברות שבגינן הוצאו חשבוניות (181) וכשנשאל כיצד משך מכספים אלו תשלומי הוצאות מבלי לערב את בית המשפט, השיב שפעל לפי הפרשנות שלו להסדר הנושים (18).