באשר להחזקת מספר חשבונות נאמנות לפירוק, העיד הנתבע כי זה נעשה בהמלצתה של ועדת הביקורת, לצורך קבלת תנאים טובים יותר (173).
באשר לחשבונות על שם צדדי ג', הנתבע לא ידע לזהות בחקירתו איזה חשבון הוא של הפירוק ואיזה חשבון הוא פרטי, כאשר נשאל לגבי חשבון ספציפי, חשבון בבנק לאומי, האם מדובר בחשבון של הפירוק השיב "אני כרגע לא יכול להגיד לך" (172). כן העיד כי פתח לקבלן חשבון נאמנות מיוחד בבנק לאומי ושם הופקדו הכספים במלואם (129).
כאשר נשאל האם לקח אי פעם הלוואה פרטית ענה "זה במסגרת הכסף שקיבלתי מהפיקדון והוצאתי חשבונית. יכול להיות, מאחר וראינו בזה מקדמות, אני מניח, אני חושב, אני לא בטוח, שמנהל החשבונות חשב לראות בזה הלוואה, כאילו זה תשלום על חשבון" (229).
באשר להחלטת לויט, הנתבע העיד כי פירש אותה כנותנת לו סמכות לגבות החזר הוצאות בסכום של 2,000 ₪ לכל חודש ללא צורך באישור וכן אפשרות לגבות מעבר לסכום זה ככל ואין התנגדות מצד ועדת הביקורת (211), כאשר שתיקה על דו"חות 1998-1996 מהווה אישור (216) וכך גם אישור הטיוטות על ידי ועדת הביקורת, היה למעשה אישור ההוצאות שמשך לכיסו בשנים 2001-1998 (200).
כך גם העיד כי כל סכום מעל לאותם 2,000 ₪ לחודש, זה סכום שהוא גבה מ-"פיקדון הקבלן" (226) וכי הכין טיוטת בקשה לתשלום ולאחר שהעבירה לוועדת הביקורת, חבריה פטרו אותו מלהגישה (219).
באשר למשיכת סכום של 160,000 ₪ בגין שכר טרחה עבור עריכת חוזי מכר עבור דיירים, כספים אשר נאלץ בסופו של דבר להחזיר, העיד כי כספים אלה הוחזרו עד להתחשבנות סופית בעניין שכר טרחתו, וכי תצהיר ההוצאות בשנת 2004 כלל סכומים אלה (143).
לשיטתו אודות מהות הפירוק "...פה הנושים, דהיינו בעלי הדירות, הם מכיסם שילמו לכל הנושים האחרים כדי לנקות את הקרקע...." (94).
עם זאת לא היה לו מענה לשאלה אם לשיטתו לא היו כספים בקופה למימון רו"ח והכנת דו"חות, הכיצד נטל כספים להחזר הוצאות או מקדמה ע"ח שכ"ט. עוד העיד כי הועדים היו מאוד מעורבים וכי אכן היו שני מחנות האחד בעדו והשני מתלוננים שלא הסכימו עמו בהפנותו לרו"ח פאר (192) או עורכי דין שרצו את הפרוייקט.
בהתייחס לטענתו כי בית המשפט אישר, כביכול, את מתכונת "הנאמנות" לרבות בהתייחס למע"מ, בהפנותו לבקשה ולהחלטה בעניין הנאמנות הסביר לשאלת בית המשפט אם אכן בית המשפט אישר את הבקשה כי ".... לא. השופט, אישרו את העסקה של בנין C כפרוייקט של הדיירים. לאמור – בנאמנות. כשבאנו אצל השופט לוויט, אמרנו יש לזה גם עניין, אולי נשתמש בזה במע"מ וכל זה. הוא אומר לי היו ב-, ב-98 לא שאלו שאלות. כמו שאומרים אל תשפוך מים.