באשר לשנים 2008-2004, לגביהן נטען כי לא היו כספים למימון דו"חות, נטען כי במאזן הבוחן של שנת 2006 הייתה יתרת זכות של מעל ל-1,000,000 ₪ ואף שנה קודם לכן, בשנת 2005, משך הנתבע לכיסו הוצאות בסכום של למעלה מ-200,000 ₪ ולכן אין לקבל את טענתו המאוחרת כי לא יצא דו"ח לשנת 2006 מפאת חוב לרואי החשבון של מעל ל-150,000 ₪.
--- סוף עמוד 31 ---
כך גם, ששת הדו"חות והטיוטות שערך הנתבע הופקו בשתי פעימות, ב-1998 וב-2002 ואף זאת באופן רטרואקטיבי, כאשר רק הדו"ח של 1998 מהווה דו"ח כספי אך נכללה בו הסתייגות "כאמור בביאור 1 לדוחות הכספיים, החברה נמצאת בהליכי פרוק ולפיכך קיימת אי ודאות לגבי מרכיבים שונים של הדוחות הכספיים. לאור אי הודאות, כאמור לעיל, אין אנו מחווים דעה על הדוחות הכספיים הנ"ל".
נטען כי המועד להוצאת הדו"חות אינו מקרי, אלא קשור להוראות מטעם בית המשפט, הראשונה ביום 6.1.1998 כי על הנתבע להעביר דו"חות על פעולותיו וכן דו"חות כספיים מפורטים לוועדת הביקורת והשנייה מיום 15.11.1999, הוראה לנתבע להגיש בקשה לשכר טרחה תוך פירוט השכר והבסיס לחישובו וכן הוראה דומה לגבי בקשה להחזר הוצאות (להלן: הוראת לויט).
עוד נטען כי על אף עדותו של טייר כי, כביכול, מעת שהחל להיות מועסק הייתה הנהלת חשבונות כפולה בחברה, הוא לא הביא כל הוכחה שאכן הייתה כזו, וכך גם הנתבע. מנגד, יחידת הביקורת של מע"מ פסלה את ספרי החברה עקב ליקויים שמצאה בספריה לשנים 2007-2004, כאשר אחד מליקויים אלו היה ניהול חלקי של הנהלת חשבונות כפולה. כמו כן, נטען כי רו"ח קנובל העיד כי אם הייתה הנהלת חשבונות כפולה היה יודע על כך.
48. מהדו"חות עולה כי הנתבע החזיק המחאות שהתקבלו בסכום של מיליוני ₪ אשר עוכבו ולא הופקדו לקופה במועד פירעונם, כאשר לאור שיטת הרישום, לא היה ניתן לדעת מה גובה הסכומים, מה היה מועד פירעונם של ההמחאות, האם נפרעו, מתי הופקדו והאם קיימות המחאות אשר מעולם לא הופקדו בחשבונות החברה.
עוד נטען כי אחד הליקויים אשר יחידת הביקורת של מע"מ מצאה, היה אי הפקת קבלות על תקבולים, ועל אף שכל שיש לעשות כדי להוכיח שכן הופקו קבלות כראוי, להראות ברישומי הנהלת החשבונות רציפות של מספרי הקבלות והחשבוניות שנרשמו וכי טייר העיד כי הנתבע היה מוציא מעין-קבלות על קובץ וורד, ואף הודה כי מדובר בשיטה פסולה.
49. כך גם נמצאו אי התאמות רבות בין היתרות בשלושה חשבונות בנק של החברה לבין היתרות שתועדו לגבי חשבונות אלו בספרי החשבונות של החברה, וגם אם במקרה היתרה בבנק הייתה תואמת את היתרה בספרים, עדיין זו לא הייתה הוכחה שנעשו פעולות התאמה בפועל. בכל מקרה, נטען כי שיטת ההתאמה לפיה לכאורה טייר המתין ליתרות מבוקרות ממשרד רו"ח כדי לעשות התאמת בנקים, אינה מקיימת את כללי החשבונאות הראויים, אלא מדובר בפעולה שמנהל חשבונות מבצע בשוטף.