באשר לחשבונית מס שהנתבע רשם לעצמו, נטען כי זו לא מהווה אסמכתא למה שעלה בגורל הכספים הללו וכך גם נטען כי הסכומים עצמם אינם תואמים בין אשר דווח בדו"חות לבין חשבוניות המס שנרשמו.
כמו כן, נטען כי כאשר נשאל הנתבע מדוע לא ביקש לכך אישור מבית המשפט, לא הייתה בפיו תשובה עניינית. כאשר נשאל כיצד משך מכספים אלו תשלומי הוצאות מבלי לערב את בית המשפט, השיב שפעל לפי הפרשנות שלו להסדר הנושים.
57. על אף שהנתבע טען כי כל הכספים הושבו לקופה, נטען כי טענה זו גובתה בסבך הסברים ושברי ציטוטים, ללא עדויות בכתב, שמסתכמים לידי הסבר לא הגיוני.
האחד, ציטוט מכתב מאת רו"ח חיימן אשר העיר "טרם נבדקו המסמכים בכדי לוודא שנתקבלו התשואות הנכונות", אשר הנתבע ביקש ללמוד מכך שהכספים הוחזרו אף ביתר, נטען כי מדובר במכתב מסויג, שהנתבע עצמו התעקש משך כל ההליך כי המכתב שגוי מבסיסו ושהחשבונות מושא הציטוט, כלל אינם חשבונות היעודה.
השני, טענת הנתבע כי הכספים בחשבונות היעודה נועדו לתשלום לאנשי מקצוע, אך הסכומים לא פחתו עם הזמן ודווקא האמירו והנתבע לא צירף אף חשבונית או קבלה עבור תשלום לאיש מקצוע מאותן שנים.
58. באשר לחשבונות על שם צדדי ג', יורי כהן וחסיה כהן, אשר הופיעו בטיוטת מאזן 1999, נטען כי הנתבע סיפק הסברים חלקיים ומבולבלים לריבוי בחשבונות, כי טייר הכחיש כל קשר
--- סוף עמוד 34 ---
לטיוטת המאזן, בניגוד לאמור בתצהירו, כי רו"ח פרידמן העיד שהנחה את הנתבע לסגור את החשבונות, ובפרט את החשבון על שם יורי וכנשאל על כך רו"ח קנובל, אמר שלא התבקש על ידי הנתבע לבדוק את החשבונות הללו.
כן נטען כי גם קודם לכן רו"ח פאר מצא עדויות לשילוב בין חשבונות החברה לחשבונות פרטיים, אך כאשר ניסה לברר את פשר העניין לא קיבל תשובה שיכולה הייתה להניח את דעתו ורק לאחר פניות חוזרות ונשנות הועברו הכספים לחשבונות הבנק של הפירוק.
כך גם כלל רואי החשבון ומנהל החשבונות, קבעו פה אחד שחשבון המופיע בדו"חות ובמאזני הבוחן הוא חשבון של הפירוק, אך לא ברור איך נכנסו החשבונות הללו לטיוטת מאזן 1999.
כך גם נטען כי אף הנתבע לא ידע לזהות בחקירתו, אם חשבון מסויים הינו פרטי או של הפירוק.
59. בנוסף לחשבונות היעודה ולחשבונות על שם צדדי ג', בחומרי הנהלת החשבונות צוינו חשבונות נוספים, על שם "יעקב כהן", על שם "כהן עו"ד יעקב/בנאמנות עבור מגדלי המלכים טבריה", על שם "כהן יעקב – (מגדלי המלכים)" וכן חשבונות אשר לא ידוע על שם מי הם נפתחו, כאשר ביחס אליהם נטען כי הנתבע העמיס בהסברים אקראיים לגבי מהותם וסיכם בכך שכולם שייכים לחברה או שבכולם הוחזקו כספים למען החברה או בהקשר לפירוק.