נטען כי אין עוררין שניהול קופת פירוק באופן זה לא רק שנוגד את החוק, אלא גם גורם לאיבוד שליטה ומקשה על הניהול הכספי של הקופה, ולכן לאורך השנים חברי ועדת הביקורת הלינו על ריבוי החשבונות, דרשו להבין פשרם וכן ביקשו לראות אישור על סגירת החשבונות וריכוז כספי החברה בחשבון אחד.
בהתאם, גם רו"ח פרידמן העיד שפיצול החשבונות ורישומם על שמות שאינם שם החברה לא היה לרוחם של משרד רוה"ח, אך מנהל החשבונות דווקא לא ראה פגם בכך שחשבון פרטי מופיע במאזן הבוחן של החברה.
60. עוד נטען כי הנתבע נטל שתי הלוואות פרטיות מהקופה – כל אחת בסכום של 60,000 ₪ ובסך הכל בסכום של 120,000 ₪ בשנים 2005-2004 וזאת ללא אישור.
הנתבע לא הכחיש שביצע את המשיכות הללו לכיסו, אך שינה גרסתו כאשר בתצהירו העיד כי לא מדובר בהלוואה אלא כמקדמה בגין החזר הוצאות עבורו, אך בחקירתו טען שלא מדובר בהחזר הוצאות כי אם במימון ביניים שקיבל מפיקדון ששייך לקבלן.
טייר הסביר שהסיבה לרישום "הלוואה פרטית", כי לא יצאה חשבונית כנראה. בכל מקרה, נטען כי מדובר בלקיחת כספים לצרכים פרטיים בניגוד גמור לחוק.
61. באשר למשיכות כספים לא מאושרות מקופת הפירוק, בתצהיר ההוצאות הודה הנתבע שמשך מהקופה 1,943,981 ₪ כאשר הצדיק משיכות אלה בכך שמשך שנים ארוכות הוא מימן את הפרויקט מכיסו, אך ללא בדל ראיה, וזאת בניגוד לתובע אשר הלווה כספים מכיסו הפרטי לקידום הפרויקט, אך לא ראה בכך הצדקה למשיכת החזרים מקופת הפירוק ללא אישור מוקדם של בית המשפט של פירוק.
בנוסף, הנתבע לא הציג אישור בכתב מהכנ"ר או מבית המשפט של פירוק למשיכות שלו, אלא הציג מסמכים שנויים במחלוקת מוועדת הביקורת, אשר גם הם עסקו רק בחלק זעיר מהיקף המשיכות.
--- סוף עמוד 35 ---
רק בשנת 1997 גילתה לראשונה ועדת הביקורת שהנתבע משך לכיסו כספים שהוא כינה הוצאות, ללא ידיעתם וללא אישור בית המשפט, ובמהלך אותה שנה הוגשה בקשה לבית המשפט של פירוק למנות עורך דין נוסף יחד עם הנתבע, כאשר בין הטענות שהופנו נגד הנתבע אי הגשת דו"חות כספיים וגביית החזר הוצאות.
ב"כ הכנ"ר, עוה"ד לבנה קורן (להלן: עו"ד קורן), הצהירה בדיון האמור, כי גם להם לא הוגשו דו"חות וכי נציג הכנ"ר לא יכול לאשר בעל פה למפרק לגבות שכר טרחה או הוצאות לעצמו.
בית המשפט של פירוק נמנע מלהכריע בתלונות נגד הנתבע כיוון שלא הייתה חקירת עדים, אולם במסגרת החלטת לויט, הוסיף שהנתבע צריך להגיש דו"חות ושכל הוצאה משמעותית, מעל 2,000 ₪ לחודש, צריכה להיות בידיעה מראש של ועדת הביקורת ואם לא יסכימו לכך – יידרש אישור בית המשפט.