עוד נטען כי הגורמים המקצועיים לא השכילו להבין מה עמד מאחורי רישומי ההוצאות הסתומים בספרי החברה וכי משובל ההתכתבויות השונות בין חברי ועדת ביקורת שונים לבין הנתבע ולבין משרד רוה"ח ניתן להסיק בנקל אודות אי הסדר וחוסר הודאות שיצר הנתבע בתשובותיו לכלל הגורמים המעורבים ולכן התוצאה הסופית היא שאיש לא רצה לקחת אחריות לאשר את משיכותיו.
64. באשר לתשלום שכר טרחה, נטען כי על אף שלטענתו של הנתבע הוא מעולם לא גבה שכר טרחה אלא רק הוצאות, במאזני 2007-2004 ישנם רישומים בו חויבה הקופה בגין שכר טרחה, אותם הנתבע לא ידע להסביר.
באשר לסכום של 160,000 ₪ שהנתבע גבה כשכר טרחה עבור עריכת חוזי מכר לדיירים, בית המשפט של פירוק ביקר בחריפות את מעשי הנתבע וחייבו להשיב את הכספים במלואם בתוספת הצמדה וריבית, שכן מדובר בעבודה טיפוסית של מפרק המופקד על פרויקט בנייה ואין הוא רשאי להתייחס לפעילות רישום הדירות כעבודה חריגה ומיוחדת המזכה אותו בשכר טרחה מעבר לשכר המגיע לו בהתאם לתקנות.
65. כמו כן, נטען כי קיים חשד להעלמת כספים, כאשר כל אנשי המקצוע אשר נחשפו לחומרים החשבונאים מתקופת הנתבע הביעו את הבלבול העולה מהדרך בה נרשמו הנתונים והביעו תמיהה מהחוסר הרב בנתונים, מסמכים ומאזנים שהיו אמורים להיות זמינים בכל עת וללא קושי ולכן המסקנה המתבקשת, שהתנהלות הנתבע מלמדת על שיטה שמטרתה הסתרה, הטעיה ויצירת מסך עשן.
כן נטען כי אפילו המומחה מטעם הנתבע, רו"ח קנובל, אשר קיבל לידיו את החומרים החשבונאיים של הקופה ועבד לטענתו, קרוב ל-1,000 שעות, לא הצליח להסיק מסקנות ברורות וחד-משמעיות לגבי התנהלותו הכספית של הנתבע. למעשה, נטען, כי רו"ח קנובל העדיף לסמוך על דפי חשבון בנק חלקיים וספחי הפקדות שיקים, מאשר על הנהלת החשבונות שהפיק הנתבע, וגם אז מסקנתו הייתה רק בסבירות גבוהה, שהתקבולים שהיו אמורים להיכנס לקופה בסופו של דבר הגיעו אליה.
לאור האמור, נטען כי הנתבע אחראי לפערי המידע העצומים שקיימים בניהול הכספי של החברה בתקופת כהונתו כאשר לא השאיר דרך לשחזר את כל שנעשה בשנים בהן ניהל את הקופה ואלמלא ניזוקו הראיות בגלל רשלנותו, כנראה שגם הראיות החסרות היו תומכות בגרסת התובע. בהתאם, נטען כי אין לאפשר לנתבע ליהנות מהעמימות המכוונת שהוא יצר, ולפיכך יש להפוך את נטל הראיה ולהעבירו לכתפי הנתבע, אשר יצר את הנזק הראייתי לתביעה.
--- סוף עמוד 37 ---