כך גם נטען כי הנתבע הסכים להעביר את זכות החתימה בחשבון הבנק לגורם אחר והענקת גישה לחשבונות הבנק וכי לא הייתה כל מעורבות של הנתבע בניהול הנהלת החשבונות ולא ניתנה למנהל החשבונות כל הוראה מטעם הנתבע כיצד לפעול, כאשר הכל התנהל בשקיפות מלאה.
80. באשר לתביעה לפי סעיף 373 לפקודה, נטען כי הבסיס לחיוב נשמט בהתאם להודאת המומחה כי חוות הדעת מטעמו בכל הנוגע לאומדן הנזק בגין העיכוב במסירה אינה בתחום מומחיותו.
כמו כן, נטען כי אין חוב של החברה בגין הנזק הנטען, שכן הדיירים לא הגישו תביעת חוב בגין נזק זה והם כלל אינם רואים עצמם כנושים.
כך גם נטען כי טענת התובע כי המונח "חבויות" בסעיף 373 לפקודה כולל אף "התחייבויות" שאינן כספיות היא מופרכת. ראשית, נטען כי אין תביעה כי הנתבע יקיים את התחייבות החברה למסור את הדירות לדיירים, אלא לתשלום כספי. שנית, נטען כי הרציונל של סעיף 373 עוסק בתשלום חובות כספיים לנושים, במקרה בו נושאי המשרה התנהלו במרמה. שלישית, נטען כי התובע לא הציג איזו התחייבות של החברה למסור את הדירות לדיירים במועד כלשהו, הדיירים מעולם לא העלו או הציגו דרישה שכזו ואף הסדר הנושים, וההחלטה אשר אישרה אותו, משחררות את המפרק מאחריות שכזו.
עוד נטען כי לא הוכחה כלל אחריות הנתבע בגין עיכוב במסירה כאשר רו"ח אביגל אינו מבין בבנייה וכלל לא יכול היה לחוות דעה לגבי העיכוב במסירת הדירות, וכן התברר כי למומחה אינג' דב כלל לא היה מושג לגבי הפרויקט - לא ידע איזה עיכובים היו בפרויקט ולא בחן את הסיבה לעיכובים, אינו מכיר ולא מודע לקשיים התכנוניים שצצו בפרויקט, לא מכיר את ההליכים שנדרשו לשם אישור הסדר הנושים, ולא הייתה לו כל ידיעה לגבי בעיות המימון בפרויקט.
--- סוף עמוד 42 ---
כך גם נטען כי התובע חלק על קביעותיו של אינג' דב ביחס אליו, הקביעה כי התובע היה יכול לסיים את הפרויקט תוך 6 חודשים והקביעה כי אי קבלת טופס 4 במשך 10 שנים היא בלתי סבירה, תוך שהסביר בהרחבה מדוע לא ניתן היה לקבל טופס 4 ומדוע היו עיכובים בהשלמת הפרויקט על ידו, וכאשר מנגד ביחס לנתבע קיבל התובע את חוות דעתו של אינג' דב אשר לא בחן את הסיבה לעיכובים, ללא ששאל שאלות ומבלי לבקש הבהרות.
81. באשר לחובות החברה, נטען כי מדובר בהרחבת חזית שכן כתב התביעה קובע כי החוב של החברה עומד על סך 14 מיליון ₪ ואין בכתב התביעה כל טענה או דרישה בגין חוב אחר של החברה.