אמנם השופט ריבלין בעניין פישר ראה בתיקון האמור כמשווה את מעגל החייבים שבסעיף 373 לזה שבסעיף 374 אולם זאת באמרת אגב ומבלי להידרש ספיציפית לשאלה של החלתו כלפי מפרק.
סבורני כי נוכח הסעד העונשי יש לבחון אם סעד זה מתאים להחלתו גם ביחס למפרק ופעולותיו במסגרת הפירוק. יתר על כן גם לשונו של הסעיף מול הסעיף האחר יש בו להצביע כי לכאורה יש מקום לטענה האמורה.
ראשית, מדובר בניהול העסק של החברה תוך כוונה לרמות את נושים. וכך גם אם התברר "...כי עסק של החברה התנהל כאמור" (ההדגשה שלי). כך גם בהמשך ההצהרה הינה "שכל נושא משרה שלה, שהיה ביודעין שותף בניהול העסק" – דהיינו מדובר על ניהול עסקי החברה בדרך האמורה. משכך, גם בהמשך בעת שמדובר בסעד "ישא באחריות אישית ללא הגבלה לחבויותיה של החברה" דהיינו בדומה לעיקרון הרמת המסך או האחריות האישית.
בלשון אחרת, ככל שמדובר בנושא משרה בחברה בעת פעילות החברה, ניתן לראות בסנקציה העונשית כמתייחסת, אכן לחובות או התחייבויות החברה, אשר דרך כלל קשורות לעת פעילותה ואשר יכול ואף הפירוק נגרם כתוצאה מאותן פעולות של נושא המשרה. ודוק, הגם שכך ביישום האמור יש להפעיל שיקול דעת כפי שהובאו הדברים לעיל.
לכאורה, שונים הדברים ביחס למפרק.
כמובן שהמפרק אינו "מחוסן" מתוצאות הנובעות מפעולות שיהיה בהן משום תרמית על ההשלכות הנובעות מכך ובמיוחד לאור הגישה לפיה בחינת העילה – להבדיל בחינת הסעד – אינה
--- סוף עמוד 59 ---
מצריכה הרחבת עילת התרמית המצויה במקורות אחרים. אולם, ככל שנדרשים אנו לשאלת הסעד, דהיינו אחריות אישית ללא הגבלה לחבויותיה של החברה, הרי אם ביחס לנושא משרה בעת פעילות החברה וכהרמת מסך, ניתן להבין הטלת אותה אחריות אישית, שונים הדברים ככל שמדובר על מפרק. לכאורה הגם שאין צורך בקשר סיבתי בשאלת הנזק, עדיין אם דרך דוגמא חובות החברה הינן בשיעור של סכומים נכבדים ביותר, חיוב המפרק באותן חובות גם אם פעל ביחס לנכס של החברה בכוונת תרמית וללא קשר לאותן חבויות, נראית על פני הדברים כמרחיקת לכת.
לאמור יש להוסיף כי ברור שכל נזק שנגרם כתוצאה מפעילות שיש בה משום תרמית של המפרק תבוא לידי ביטוי בשימוש בסעיף 374 על הוראותיו דהיינו קביעה אודות השבה או פיצוי.
וראו בהחלטת השופט אורנשטיין (כתוארו אז) בפרק (ת"א) 1184/06 בית התמר בע"מ (בכנוס נכסים) נ' עו"ד אברהם נאמן – כונס נכסים (12.7.2011) בקובעו כי "מטרת הסעיף והוראתו היא ברורה ולפיה הוא נועד לאפשר לחברה להיפרע ממי שפעל בחברה בעת התנהלותה, עלול להיות מחוייב בגין מעשיו או מחדליו. הוראה זו יוחדה רק למי שהיה "נושא משרה"......", וכי אם חפץ המחוקק להחיל את ההוראה גם על כונס נכסים או מפרק ובעלי תפקיד אחרים מטעם בית המשפט היה קובע זאת מפורשות.