19. ראשית, נטען כי התובענה נשענת על אדנים משפטיים ועובדתיים רעועים ביותר, בהסתמך על דו"חות אשר עוסקים ברובם המוחלט בפעולות חשבונאיות, זאת מבלי להיפגש כלל עם מנהל החשבונות ורואה החשבון ומבלי לפנות ולקבל מהם הסברים לתמיהות אלו, כאשר החלק הארי של התביעה התיישן ואין כל בסיס משפטי לחיובו של הנתבע, בעל תפקיד לשעבר, לפי הוראות סעיף 373 לפקודת החברות.
שנית, נטען כי התובענה וחוות הדעת שצורפה לה מתעלמות, באופן מכוון, ממכלול פעולותיו של הנתבע למן מועד מינויו ואילך, לא כל שכן מהנסיבות החריגות בהן נאלץ לכהן בתפקידו. בהתאם, נטען כי בית המשפט נדרש לבחון את כלל התנהלותו של בעל התפקיד בתיק, מידת המאמץ וההשקעה שנדרשה ממנו, הקשיים איתם התמודד ובעיקר התועלת שצמחה לנושים מפעילותו, יחד עם בחינת הפעולות שנעשו על ידו אשר נטען כי גרמו בין באופן ישיר ובין באופן עקיף נזק לקופת הפירוק.
שלישית, נטען כי התובענה נעדרת אסמכתאות וראיות של ממש, וברובה נסמכת על אמירות סתמיות ובלתי מבוססות של רואה החשבון המבקר, על הערכות והשערות חסרות בסיס ואחיזה ואין בתביעה ולו בדל של הוכחה כי הנתבע נטל כספים שלא כדין מהחברה, ולמעשה עיקר התובענה היא טענה בדבר אי ניהול תקין של ספרי החברה, תוך שהתובע מתעלם מאחריותם של
--- סוף עמוד 8 ---
הגורמים האמונים על הניהול החשבונאי של החברה, קרי רואה החשבון ומנהל החשבונות, אשר מונו על ידי ועדת הביקורת ולא על ידי המפרק.
רביעית, נטען כי התובענה מתיימרת לטעון לנזק אשר לכאורה נגרם לרוכשי הדירות, אלא שאף לשיטת המפרק הנוכחי, התובע, לא נגרם לאלו כל נזק, אלא להיפך – רוכשי הדירות זכו לדירות המניבות להם תשואה פנטסטית ללא שנדרשו להוסיף אגורה שחוקה מעבר לסכומים שנקבעו בהסדר הנושים, ואף זכו לקבל מקופת הפירוק 100% דיבידנד, כך שלמעשה הם כלל אינם רואים עצמם כנושים של החברה. לכן לא ברור בשם מי ולשם מה הוגשה התובענה דנן כאשר רוכשי הדירות אפילו לא הגישו הוכחות חוב כנגד החברה.
20. באשר לראש התביעה העיקרי, נטען כי אין כל תחולה לסעיף 373 לפקודת החברות וכי בכל מקרה לא ניתן לחייב את הנתבע מכוח סעיף זה, בסכומים העולים על נשיית החברה.
עוד נטען כי סעיף זה, אשר עליו ביסס התובע את תביעתו בגין איחורים ועיכובים בהשלמת הפרויקט, יוצר עילה ייחודית כנגד נושא משרה בחברה, אך כלל אינו חל על בעל תפקיד בחברה בפירוק.
כך גם נטען כי ראש נזק זה אינו נזק של קופת הפירוק כלל ועיקר, אלא נזק לכאורי של הדיירים עצמם, באופן אישי, אשר לא תבעו אותו כלל מהחברה או מקופת הפירוק, ולא בכדי, ועל כן לא ברור מהו הטעם ומהי הסמכות שקנה לו התובע להגיש תביעה בשם החברה עבור נזקים שכלל אינם שלה ומעולם היא לא נדרשה לשלמם.