עוד נטען כי בשנים בהן לא הייתה כל פעילות חשבונאית לא היו כספים בקופה אף כדי לשלם לרואי החשבון, כמו בשנים 2008-2004, וכן נטען כי לא היה כל טעם בהכנת דו"חות כספיים, שעה שלא נעשתה כל פעילות כספית בקשר עם החברה.
נוסף על כך, נטען כי ביום 29.12.2002 אישרה וועדת הביקורת את הדו"חות הכספיים של הפירוק לשנים 2001-1998, זאת לאחר בדיקה מדוקדקת שלהם.
כן טען הנתבע, כי לא הוצגה כל ראיה לפיה "נגנבו" כספים מהקופה או שבוצעו משיכות אשר אינן מופיעות בדו"חות הכספיים ומאזני הבוחן של החברה, ולכן אין באי הגשת הדו"חות אסמכתא לכך שהנתבע בזז את הקופה.
23. באשר לארבעת ראשי הנזק מכוח סעיף 374 לפקודת החברות, משיכות שכר טרחה שלא אושר על ידי בית המשפט, ביצוע תשלומים שלא אושרו לעורכי דין אחרים, משיכת הלוואות פרטיות מקופת הפירוק ונזק בשל עבירות מע"מ, נטען כי הנתבע עמד לבדיקה דקדקנית וקפדנית מצדם של גורמים שונים וביניהם ועדת הביקורת ווועד הדיירים, אשר הנזק הנטען ככל שנגרם, נגרם להם, ואשר ידעו היטב על התנהלותו של הנתבע, ידעו את כל העובדות והעילות המהוות את עילת התביעה כנגד הנתבע כעת ואף יכלו לפעול כנגדו.
לכן, מעת שבחרו שלא לעשות כן, ובהתחשב בכך שכל הגורמים היו מעורים היטב בנעשה בקופת הפירוק, התיישן החלק הארי של עילות תביעה אלה, בהתחשב בכך שתקופת ההתיישנות מתחילה להימנות מן היום בו נודעו המעשים הנטענים לגורמים מהימנים הקשורים להליך הפירוק.
כך גם נטען כי עילת התביעה הנטענת מכוח סעיף 373 לפקודת החברות התיישנה גם היא שכן העיכובים עד ליולי 2006 התיישנו מאחר ונולדו שבע שנים טרם הגשת התביעה והיו ידועים משך כל השנים לכלל הגורמים המעורבים בפרויקט, ולו בשל העובדה הפשוטה כי הדירות לא נמסרו לדיירים. באשר ליתר התקופה, 2006 עד 2009 נטען כי בתקופה זו כיהן התובע כמפרק ולא יעלה על הדעת כי הנתבע יישא בתשלום עבור תקופה בה כיהן המפרק הנוכחי בתפקידו, בייחוד לאור העובדה שהפרויקט נמסר כאשר נדרשת חתימה אחת בלבד להשלמת טופס 4, ולפיכך כל התמהמהות אשר אירעה לאחר מכן, אינה ברת תביעה כנגד הנתבע.
24. כאמור, באשר לפסק דין ההחלפה, נטען כי עיון בפסק דינו של בית המשפט העליון בערעור על ההחלפה, מגלה כי בית המשפט העליון ביטל את הממצאים שנקבעו ואוזכרו בפסק
--- סוף עמוד 10 ---
הדין וקבע מפורשות כי הכרעה בממצאים אלו תיעשה במסגרת בקשה לשכר טרחה שתוגש על ידי הנתבע.