13. ועתה, לחריגים המוכרים לעקרון העצמאות של הערבות הבנקאית האוטונומית. שני חריגים פסיקתיים, האחד צר עד מאד, האחר צר אך מעט פחות: חריג המרמה וחריג הנסיבות המיוחדות (ראו: רע"א 1765/00 י. מושקוביץ חברה קבלנית לבנין (1988) בע"מ נ' תשורה ייזום ובנין בע"מ, פ"ד נה(2) 447, 452 והאסמכתאות שם (2001) (להלן: עניין מושקוביץ); עניין פרירון, בעמ' 539); להרחבה לחריג המרמה עיינו: ד"ר א' וינרוט, ערבות בנקאית (מהדורה שניה מורחבת) 243-195, תש"ע-2010; להלן: וינרוט, ולחריג הנסיבות המיוחדות: שם, 286-243). חריג המרמה אינו נטען כאן. בענייננו, כמעט כמו בכל מקרה שבו צד לעסקה יוזם ערבות תחילה ומבקש לעכב את מימושה לאחר מכן, החריג שבו נאחזת בוטיק הוא חריג "הנסיבות המיוחדות".
14. חריג הנסיבות המיוחדות מתמקד בהתנהלות "חמורה במיוחד" של מוטב הערבות. "כך למשל", פירטה הפסיקה, "כאשר המוטב מונע משיקולים זרים כגון לחץ או נקמנות. דוגמא אחרת להתנהגות חמורה מצידו של המוטב היא כאשר הדרישה לחילוט הערבות היא שרירותית וחסרת הגיון מנקודת הראות של עסקת היסוד, כגון דרישה למימוש הערבות, בשעה שחיובי הצדדים במסגרת עסקת היסוד קויימו במלואם" (עניין אדמוב, בפסקה 21). הכתרת החריג בשם "נסיבות מיוחדות", שהוא מטבעו עמום ובעל רקמה פתוחה (עיינו: רע"א 6513/14 ש.י. גיל פרויקטים בע"מ נ' דולב מוצרי פלסטיק (אחזקות בע"מ) [פורסם בנבו] (9.11.2014)), והגדרתו תוך היזקקות לשאלות של "שרירותיות" או "חומרה" הופכות אותן "נסיבות מיוחדות" למושג שסתום (ראו: עניין ישראמרין בפסקה 13 לאותה החלטה). מהיותו מושג שסתום, כמעט כל המבקש לעכב את מימושה של הערבות האוטונומית יטען לייחודיות עניינו, לשרירותיות מעשיו של מבקש המימוש או לחוסר תום לבו בממשו את הערבות. אם ביאר בית המשפט העליון כי טענה לחוסר תום לב לא די בה כי אם "חוסר תום לב קיצוני" נדרש (עניין פרירון), ייטען כי אכן בחוסר תום לב קיצוני המדובר; ואם נדרשת "התנהגות חמורה" (שם), הרי ההתנהגות חמורה, כך ייטען.
15. היעתרות נרחבת לטענות מסוג זה באשר לקיצוניות חוסר תום הלב ויתר הטענות, מתוך מגמה להגן על העותר לסעד – אותו גורם עצמו שניאות להעמיד לצד שכנגד ערבות בנקאית אוטונומית בת מימוש לפי דרישה וללא הוכחת חבות – תוצאתה קעקוע מוסד הערבות הבנקאית האוטונומית. מכאן שבית המשפט העליון שב והדגיש כי היזקקות לאותו חריג "נסיבות מיוחדות" תיעשה במשורה ממש. סקירת הפסיקה, לאורך ארבעה עשורים מאז החל פיתוח חריג האמור בעניין איליט (ע"א 340/78 איליט בע"מ נ' אלקו חרושת אלקטרו מכנית ישראלית בע"מ, פ"ד לב(3) 318 (1978)) מגלה את הפער העצום בין מה שמבקשי עיכוב המימוש חפצים למצוא בחריג, לבין המקרים המעטים עד מאד שבהם ניאותו בתי המשפט למצוא בעניין שלפניהם משום "נסיבות מיוחדות" שתצדקנה את עיכוב מימושה של ערבות בנקאית אוטונומית, ודאי כסעד זמני. הסיכום הוא פשוט: "אין די במחלוקת חוזית בין הצדדים לעסקת היסוד, אין די בטענות בעלמא ואף אין די בראיות לכאורה. רק כאשר אין חולק בדבר היעדר חבות מכוח עסקת היסוד יחול חריג הנסיבות המיוחדות" (פסקה 21 לחוות דעתה של כב' השופטת ארבל; וכן ראו: וינרוט 256). המקרים שבהם יתערב בית המשפט בעקרון העצמאות של הערבות הבנקאות האוטונומית היו ונותרו "מקרים נדירים" רע"א 137/16 רדוויל בע"מ נ' בתאור תעשיות אלקטרוכימיות בע"מ [פורסם בנבו] (13.1.2016), והכל –"על מנת לשמור על כוחו ויעילותו של כלי מסחרי זה" ולהבטיח יציבות וודאות בחיי המסחר (שם). וכך נותרנו עם דוגמה כמעט בודדת בהקשר זה מאז ימי איליט שבו אכן ראה בית המשפט העליון להורות על עיכוב המימוש בנימוק "הנסיבות המיוחדות", כאשר המימוש הסתבר ככזה שנועד כניצול הערבות לשם ליקוט כספים לשיפור מצבו הרעוע של המממש, בלא כל קשר שהוא להסכם או למחלוקת בדבר הפרתו (רע"א 5273/07 אמקור בע"מ נ' א.ארנסון בע"מ [פורסם בנבו] (12.8.2007)). פסיקה דלת היקף במיוחד, לדידו של מי המבקשים להביא לעיכוב המימוש.