19. הרבה למעלה מן הצורך, הערות אחדות בענייני סיכול לעת קורונה, לא על מנת להכריע בשאלת הסיכול (הן כי בסעד זמני המדובר, הן כי לא זה המקום להכריע במחלוקת בדבר עסקת היסוד), אלא אך כדי להדגים כמה רחוק אנו מצויים ממצב שבו תוכל בוטיק לטעון ברצינות ש"אין מחלוקת" בדבר זכותה לפטור עצמה מדמי השכירות.
20. דיני הסיכול הכלליים ודאי אינם כאלה שיובילו למסקנה כי ייקל על בוטיק להפטיר עצמה מחובותיה בשל אי-יכולתה (ואי-יכולת איש במדינה, כך נראה) לצפות את מגיפת הקורונה: הפיכות צבאיות, מלחמת יום הכיפורים, ומלחמת המפרץ לא זיכו צדדים לחוזה בפטור (עיינו: ע"א 101/74 חירם לנדאו עבודות עפר כבישים ופתוח בע"מ נ' פיתוח מקורות מים (ארצות חוץ), פ"ד ל(3) 661 (1976); ע"א 715/78 כץ נ' נצחוני מזרחי בע"מ, פ"ד לג(3) 639, 643 (1979); בע"א 6328/97 רגב נ' משרד הביטחון, פ"ד נד(5) 506 (2000)); והערות אגב בפסיקה (ראו כדוגמה: עניין רגב) לא הביאו עד הנה לשינוי בהלכה, כך שאין כל דרך לקבוע כבר עתה כי לא תיתכן מחלוקת בשאלת תחולתם של דיני הסיכול הכלליים על המקרה.
21. דיני הסיכול המיוחד, בסעיף 15 לחוק השכירות והשאילה, אולי יקלו יותר עם השוכרת, בוטיק, אך מחלוקת בשאלת חובת התשלום ודאי נותרת, ודי במחלוקת לשם מימוש הערבות. אכן, ספק אם ייטען ברצינות כי מגיפת הקורונה הייתה צפויה. ואכן, ניתן לכאורה להבין בנקל את בחירתם של בעלי המלונות הרבים, ובוטיק עמם, לסגור נוכח הנסיבות את שערי המלונות בחודש מרץ האחרון, ולחדול מספיגת הוצאות שוטפות העולות על הכנסותיהם השוטפות הדלות, כאשר אזרחי ישראל לא רשאים להרחיק מבתיהם ותיירים אינם באים בחופשיות בשערי הארץ. אולם שאלה גדולה היא האם בכך יש להספיק לשם ביסוס טענת סיכול מיוחד. כדוגמה, סעיף 15 לחוק השכירות, נזכיר, "אינו מכסה סיטואציות של סיכול מטרת הסכם השכירות, כאשר הנסיבות המסכלות אינן קשורות במושכר או בדרכי הגישה אליו" (ע"א 4893/14 זועבי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] בפסקה 29 (3.3.2016)). סגירת המלון קשורה בהשלכות הקשות של נגיף הקורונה, אך האם ייקבע שיש לראות בכך נסיבות הקשורות במושכר? אין לדעת בשלב זה, ובידי הצדדים להתדיין. קרי – מחלוקת. ועוד יותר מכך, דרכי הגישה למלון לא נסגרו, ואנקום ביארה כי למרפאות שבקומות המשרדים ודאי אפשר וצריך היה לדעתה להותיר דרכי גישה. טענה אפוא בוטיק: "אמורות להיות סגורות" (ס' 51, 72 לבקשתה כדוגמה). אפשר שאמורות היו, אפשר שייקבע כי לא אמורות היו, אפשר שהדבר יקרין לבסוף כך או אחרת על תחולת הוראת סעיף 15 לחוק השכירות. שוב, הכרעה לא נדרשת לצורך הסעד הזמני כאן, אלא קביעה יחידה: כי לכאורה קיימת מחלוקת בתום לב.