141. התעשרות הנתבעת על חשבון התובעת הייתה שלא על פי זכות שבדין.
142. מכאן שיש לקבוע מה הייתה מידת ההתעשרות.
התובעת לא העמידה ראיות לעניין ממדי הנזק שנגרם לה או מידת התעשרות הנתבעת שלא כדין
143. התובעת לא הגישה חוו"ד של כלכלן, או חישוב של כימות הנזק הנטען. בעמוד 83. אורי נשאל בעמוד 83 לעניין בקשת התובעת להשית על הנתבעת עלות "קמפיין" שניהלה התובעת בגוגל בטענה שהתנהלות הנתבעת אילצה אותו לעשות כן. אורי אישר כי גם במועד חקירתו מנהל "קמפיין" בגוגל. לשאלת בימ"ש מדוע אם כן מבקש להשית עלות ה"קמפיין" על הנתבעת ענה בשורה 17:
"העד, מר יהב: מה שכוונתי הייתה בסעיף הזה ואני ברשותך רק אקרא את השורה הראשונה, אילצה אותנו לנהל קמפיין ממומן בגוגל עם שם המותג ופה אי ההבנה. שמנהלים קמפיין בגוגל צריך להגדיר מילות חיפוש לצורך העניין מי שיחפש קורס בחינוך יכול להיות שיפגוש אותי, ככה את הפרסומת שלי, אוקיי? שהם עשו את מה שהם עשו הם בעצם התחפשו לבית ליאור ובשביל שלא יגיעו אליהם אלי, אליהם במקום אלי מה שעשיתי הכנסתי את מילות החיפוש בית ליאור מה שלא עשיתי לפני כן,
כב' הש' הדר: השאלה היא כזו אם אתה ממשיך לטענת עורך דין זהבי עד היום לעשות את אותו קמפיין אז מה רבותא? מה אתה רוצה?
העד, מר יהב: אני לא עושה את אותו קמפיין, אני עושה קמפיין על,
כב' הש' הדר: שינית?
העד, מר יהב: זה כל הזמן משתנה, זה דינמי, אני עושה קמפיין על מילים משיקות לא על המותג שלי כי מי שמחפש את המותג שלי למה שאני אשלם על פרסומת?
כב' הש' הדר: אבל מבחינת עלויות מה זה משנה?
העד, מר יהב: מבחינת מה, סליחה?
כב' הש' הדר: אם אתה כל הזמן עושה קמפיינים,
העד, מר יהב: כן.
כב' הש' הדר: אז מה זה משנה אם עשית אז קמפיינים או לא, מה זה משנה?
העד, מר יהב: לא, זה משנה.
כב' הש' הדר: אז תסביר לי למה.
העד, מר יהב: כי אם מישהו מחפש בית ליאור בגוגל, אוקיי? הדבר הטבעי הוא שהוא יפול לאתר שלי,
כב' הש' הדר: אדוני יש עלות של קמפיין,
העד, מר יהב: יש עלות של קמפיין,
כב' הש' הדר: רק שנייה, רק שנייה, היא עולה 100 שקל, עשית את זה באופן א' אתמול, היום אתה עושה את זה באופן ב', מחר אתה עושה את זה באופן ג', העלות היא אותה עלות.
העד, מר יהב: לא מדויק.
כב' הש' הדר: אז למה לא כתבת את זה בתצהיר? למה לא הסברת את זה?
העד, מר יהב: כי זה מורכב להסביר את זה. "
144. תשובת העד לא מקובלת הן מבחינת הגיונה והן מבחינת מחדל התובעת לפרט אותה בחוו"ד ולכל הפחות בתצהיר אורי.
145. אורי נשאל בעמוד 84 מהן הראיות שהגיש לצורך הוכחת נזק בסך של 275,000 ₪ בשים לב שבעמוד 86 לא ענה לשאלה כמה לידים הועברו למתחרים. ועל כך ענה משורה 26:
"ת: הבעיה שלנו בתיק הזה שמה שלא נמצא פה זה משהו שקשה לאמוד אותו ואני אסביר. שאתם עשיתם את מה שאתם עשיתם אתם בעצם הפניתם לקוחות שלי לאחרים אני לא יודע כמה לקוחות לא קיבלתי בגלל המחדל הזה, אני לא יכול לעמוד את זה עכשיו בראיות אבל אני יודע שזה נעשה, כשאתם לקחתם את הליד של אחותי ופירסמתם אותו,"
וראה בעמוד 85 בשורה 11:
"כב' הש' הדר: לא להפריע לי. השאלה שלי משתנה. האמת שהתפלאתי אמרתי אם יש מומחה למה הוא לא אמד את הנזק. אז לא העמדת מומחה שיאמוד את הנזק?
העד, מר יהב: מבחינתי עורך הדין שלי המומחה."
146. תשובות אורי אינן מקובלות. על התובעת היה להעמיד חוו"ד של מומחה שיעריך המוניטין לו טענה בסעיף 7 לסיכומיה, הנזק שנגרם, אם נגרם, על יסוד השוואה בין דוחו"ת כספיים, נתוני עמלות ששילמה לנתבעת, נתוני פונים לתובעת מהמרשתת על בסיס חודשי ועונתי, ועוד. תחת זאת, הסתפקה התובעת בהעלאת טענה כללית בעלמא לנזק שהיה עליה להוכיח בסכום עתק בסך של 175,000 ₪.
147. כאמור לעיל, גם אם נגרם נזק, הרי מרגע שהתובעת השתהתה ללא הסבר סביר בטרם פנתה אל הנתבעת, אזי לא רק שלא הקטינה הנזק, היא גרמה במו ידיה להתמשכות הנזק.
148. בעמוד 87 בשורה 26 אורי נשאל האם פנה "לאיזה שהיא חברה שעובדת עם הנתבעת וקיבלת ממנה מידע לגבי לידי שהועברו אליה למרות שהם הושארו לך זאת השאלה.
"ת: אני יודע, התשובה היא כן. אני לא שוחחתי עם אף אחד מהחברות אבל כן קיבלנו שיחות במשרד וכתוצאה מזה עלה כל הדבר הזה שהתקשרו אנשים ואמרו רגע אני חיפשתי את בית ליאור למה חזרו אלי ממרכז שי? ואז התחלנו לחקור מאיפה הם באו ואז הבנו את הטעות אז יש לי ידיעה מלקוחות שהרימו אלי טלפון ואמרו לי חיפשנו אתכם וקיבלנו את המתחרים שלהם."
149. מי מהלקוחות של התובעת לא זומן להעיד או להגיש תצהיר וכך גם לגבי לקוחות של הנתבעת שקיבלו כביכול לידים שהושארו עבור התובעת.
150. לכאורה, לנוכח כשל מהותי זה היה מקום לדחות התביעה הנזיקית והתביעה להתעשרות שלא כדין. אולם, בימ"ש מוצא שהתנהלות הנתבעת לקתה בחוסר תום לב, כפי שקבע קודם לכן, שמצדיק בנסיבות העניין להעריך הנזק עקב אובדן לקוחות שביקשו שירותי התובעת והתעשרות הנתבעת מקניינה של התובעת על דרך אומדנה. כמו כן, בימ"ש קבע כי השימוש בשמות הלקוחות של התובעת, הינו סוד מסחרי ולכן ממילא רשאי לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק.
151. לנוכח מחדלה של התובעת להעמיד ראיות נדרשות, והשיהוי הרב עד מועד דרישתה מהנתבעת להפסיק השימוש בקניינה, שהעצים הנזק וההתעשרות, תחת להקטין הנזק, כפי חובתה, בימ"ש מעמיד הסכום הכולל על הסך של 25,000 ₪.
דיון בהוצאות
152. יש פער ניכר בין סכום התביעה ובין הסכום שבימ"ש פסק ודי היה בכך כדי לשלול מהתובעת הוצאות לחלוטין.
153. נוסף לכך ההתנהלות הדיונית של התובעת הייתה רשלנית באופן יוצא דופן כמפורט להלן:
154. התובעת הגישה ראיותיה באופן לקוי. לכן, בימ"ש נאלץ להידרש לבקשתה להגיש תצהיר של החוקר מטעמה לאחר הגשת הראיות.
155. מרבית תמלילי השיחות שנכללו בראיות התובעת צורפו כאסופה דווקא לתצהיר אורי למרות שהוא לא ניהל רובן, ולאחר מכן צורפו שוב כאסופה לתצהיר מר חמי שהוגש באיחור, למרות שגם הוא לא ניהל מרבית השיחות. גם שיחות שניהלה צפי צורפו לתצהירה כאסופה.
הגשת התמלילים כאסופה גרמה לבזבוז זמן ניכר הן בחקירת צפי והן בחקירת גיא. ראו בעמוד 125 בעת חקירת גיא, שם התובעת אינה יודעת היכן צורף תמליל השיחה עם יונתן. יאמר לזכות ב"כ הנתבעת שנהג בהגינות וסייע לבימ"ש בעניין זה.
התמלילים הוגשו ללא מספור ובימ"ש נאלץ להקדיש זמן לא מבוטל למספור העמודים בעצמו. (ראו הערות בימ"ש בעמוד 75).
בעיצומה של חקירת צפי התברר שהעדה קיבלה אסופה של ניירות, מחדל שגרם לכך שעל בא כוחה היה לגשת ולהראות לה על איזה תמליל מדובר, ובכך נגזל זמן שיפוטי יקר.
הגשת תמלילי שיחות באופן זה, כאשר התובעת מיוצגת, מהווה זלזול בוטה בבימ"ש ובנתבעת. היא הצריכה מבימ"ש להקדיש שעות שיפוטיות רבות ויקרות, על חשבון זמן שאמור להיות מוקדש לדיון במחלוקות של בעלי דין אחרים, כדי לסדר את ראיות התובעת ולקשר בין התמלילים לתצהירים.
156. ממצאי בדיקות בגוגל רוכזו בנספח ג' לתצהיר אורי, למרות שהוא לא ביצע הבדיקה.
157. לאחר מכן, התברר שעל אף שהתובעת קיבלה הזדמנות להגיש באיחור תצהיר החוקר, מסמך מהותי לא גולה ובימ"ש דחה בקשה נוספת לתקן הראיות.
158. בעת חקירת צפי התברר שהוחתמה בפקס על תצהירה ומספר ההליך אליו התייחסה בתצהיר אינו ההליך כאן. עוד התברר שתמליל שיחה עם מכללת לוינסקי לא צורף וכן לא דפי הנחיתה בהם לכאורה מילאה פרטיה.
158. גם בתצהיר אורי הופיע מספר הליך לא נכון.
159. אורי גילה לראשונה בעת שנחקר כי הוא זה שקיים אחת השיחות עם נציגת הנתבעת.
160. מחקירת אורי בעמוד 80 התברר כי לא שמר את הסכם ההתקשרות עם הנתבעת משנת 2013 ובשנת 2017 הדפיס חלק מההסכם. כך נוצר מצב שהוא מתבסס על סעיף 3.3 בהסכם, למרות שהעותק שהדפיס בשנת 2017 מסתיים בסעיף 2.4. אורי העיד בעמוד 82 שנתן לבא כוחו שני עמודים שהדפיס, אך לא ידע לומר היכן העמוד השני.
161. במהלך חקירת גיא (ראו בעמוד 99) התובעת ביקשה להגיש באמצעותו התכתבות בין אורי ובין עובדת הנתבעת, שעה שהיה עליה להגיש אותה כנספח לתצהיר אורי.
162. במהלך חקירת גיא, ב"כ התובעת טען לפתע שחלק מהתמלילים שהגישה התובעת מתעדים שיחות שהתקיימו בשנת 2017 ולא בשנת 2018 כפי שנכתב עליהם.
163. כאמור לעיל, התובעת התרכזה בהוכחת ביצוע העוולות, אך זנחה לחלוטין הוכחת ממדי הנזק וחדלה בשיהוי ניכר. לכן, בקשתה בסעיף 18 לסיכומיה לחייב הנתבעת בסך של 175,000 ₪ בגין עשיית עושר ועילה חוזית, הייתה מופרזת בלשון המעטה.
164. גם התנהלות הנתבעת הייתה בעייתית. נמצא כי בחוסר תום לב עשתה שימוש בקניין התובעת. נוסף לכך, תשובות גיא היו מיתממות וגבלו בניסיון להטעות בימ"ש. כמו כן, 165. העדת שורת עדים, נזנחה במעמד הדיון.
165. אשר על כן, בימ"ש מחייב הנתבעת לשלם לתובעת, הסך של 800 ₪ בגין תשלום אגרות משפט, שכ"ט ב"כ התובעת בסך של 5,000 ₪ והחזר חלקה בתשלום שכר המומחית.
סוף דבר
166. בימ"ש מקבל חלק קטן מהתביעה ומחייב הנתבעת כלהלן:
לשלם לתובעת הסך של 25,000 ₪ צמוד בתוספת רבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.
לשלם לתובעת שכ"ט ב"כ התובעת בסך של 5,000 ₪ צמוד בתוספת רבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.
לשלם לתובעת הסך של 800 ₪ והחזר חלקה של התובעת בשכר טרחת המומחית מטעם בימ"ש צמוד בתוספת רבית כדין ממועד ההוצאה ועד מועד התשלום בפועל.
ניתן היום, כ"ד אייר תש"פ, 18 מאי 2020, בהעדר הצדדים.
עדי הדר