13. בכל הנוגע לשטר "כשהוא שלם ותקין לפי מראהו", כאמור בסעיף 28 דלעיל, בכותרת השטר נכתב: "סך 70,000 $ ", בעוד שבגוף השטר נכתב שההתחייבות הינה 70,000 ₪". בנוסף הנתבעים, כל אחד בנפרד, חתומים על השטר הן בתור עושה השטר והן בתור ערב, באופן כזה שכל אחד ערב לחתימתו כעושה השטר. אין הסבר לאמור לעיל.
לעניין זה, ראה זה סעיף 2 לתצהיר התובע, לפיו "מדובר בתביעה שטרית עפ"י שטרי חוב שנחתמו ע"י הנתבעים ונמסרו בהתאם להסכם מיום 05.08.2010 וכן סעיף 9 לתצהיר התובע, לפיו "נחתם ביום 05.08.2010 הסכם המסדיר את תשלום החוב... לצורך ביצוע התשלום מסרו הנתבעים לידי 5 שטרי חוב ע"ס 70,000 דולר אמריקאי כ"א בהתאם למועדי הפירעון...". כן ראה סעיף 5.4 לתצהיר הנתבע 1, לפיו "חתמנו על ההסכם הראשון ושטרי הערבות המצורפים אליו תוך שאנו מסתמכים על הבטחותיו של יוסי ומתוך ציפייה כי הסכם ההשקעה ייחתם מיד לאחר מכן".
אין בשטר עצמו כל ציון ו/או פירוט לעניין התמורה שניתנה בגינו. אין חובה שכזו, ראה סעיף 84(א) וכן סעיף 26 לפקודת השטרות. התובע טען שהשטרות נמסרו "לצורך ביצוע התשלום מסרו הנתבעים לידי 5 שטרי חוב ע"ס 70,000 דולר ארה"ב..." (סעיף 2 לתצהיר עדות ראשית תובע). השטר אינו מפנה להסכם שנחתם בין הצדדים לעניין התמורה או מעיד על כל קשר או זיקה אחרים. הצדדים הם אלו שטענו לזיקה בין השטר להסכם.
14. בנסיבות העניין, התובע אינו יכול להיחשב כאוחז כשורה. ראשית, התובע האוחז בשטר הוא צד קרוב לשטר, ראה לעניין זה בע"א 1886/97 זאב יהודה נ' פנינה זלמה פ"ד נג(1), 132, "אם המושך (או העושה) והנפרע הם צדדים קרובים, אין מקום להעניק לנפרע מעמד של אוחז כשורה. נדרש ריחוק בין המושך (או העושה) לבין הנפרע כדי שהלה יהא אוחז כשורה". שנית, השטר אינו תקין לפי מראהו, מחד עולה גובה השטר 70,000 דולר, ומאידך 70,000 ש"ח. כמו כן, אין להתעלם מטענות הנתבעים לעניין היעדר תום הלב מצדו של התובע בעת חתימתם על השטרות החוב ומסירתם לתובע (סעיף 29(ב) לפקודת השטרות).
15. כאמור, הדיון דנן מתנהל בגין תביעה שטרית. יחד עם זאת, יש לבחון האם מדובר בצדדים קרובים לשטר, או אז ניתן להעלות גם טענות חוזיות (דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה(4) 193 (1998)). ביחסים שבין הצדדים קרובים לשטר חלות גם חובות חוזיות, ובכללן חובת תום הלב (רע"א 2443/98 ליברמן ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג(4) 804 (1999)).