30. המשיבה ידעה שעליה לרשום הערה מתאימה בלשכת רישום המקרקעין לצורך מתן תוקף לשעבוד, וכך נקבע בסעיף 7 להסכם פשרה:-
"מיד לאחר חתימה על הסכם הפשרה, תירשם הערת אזהרה לטובת צדדי א' על זכויותיו של צד ב' הרשומות אצל צד ג' לשכת רישום המקרקעין בנתניה, הידועות כגוש 9216 חלקה 44 (להלן: "הנכס")."
במצב דברים זה, בו ידעה המשיבה שעליה לרשום הערה מתאימה בלשכת רישום המקרקעין ולא עשתה כן, אין לה אלא להלין על עצמה ודין טענתה להיותה נושה מובטחת, להידחות.
31. המשיבה והחייב אף ביקשו "לעקוף" את הבנק בהיותו נושה מובטח מדרגה ראשונה ובתוך כך לשעבד את זכויות החייב בנכס למשיבה באמצעות משכון, ככל הנראה, בניגוד להוראות הסכם ההלוואה מול הבנק. גם מסיבה זו, נעדר המשכון כל תוקף.
32. המשיבה העלתה בסיכומיה טענה חדשה, המהווה הרחבת חזית אסורה, לפיה היות והזכויות בנכס הן בבעלות קק"ל, לא הייתה ניתנת הסכמת קק"ל לרשום הערת אזהרה לטובתה. המדובר בסברה בלבד, שלא הוכחה, שכן המשיבה כלל לא פנתה לקק"ל. כשם שנרשמו הערות אזהרה
לטובת החייב ולטובת הבנק, יש להניח שקק"ל לא הייתה מסרבת לרשום הערת אזהרה גם לטובת המשיבה, שכן ממילא המקרקעין מהוונים ואין לקק"ל כל עניין ברישום הערה כזו או אחרת.
33. המשיבה יכולה הייתה אף לפנות לחברה המשכנת, שביצעה את רישום הבית המשותף, על מנת שתרשום הערה מתאימה בספריה או בלשכת רישום המקרקעין, אולם כאמור היא לא עשתה כן.
34. הסכם הפשרה מהווה פריסת חוב עבר ולא ניתנו במסגרתו כספים נוספים לחייב.
35. במועד רישום המשכון, לחייב היו חובות נוספים ובין היתר, חוב לאקרשטיין בסך של כ-500,000 ₪. בחודש אוקטובר 2015, עובר לרישום המשכון, נקטה אקרשטיין בהליכי הוצל"פ כנגד החייב לביצוע שטר. החייב הגיש התנגדות ובהתאם, ההליכים בתיק ההוצל"פ עוכבו.
36. דין המשכון להתבטל גם בהתאם להוראת סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"). נסיבות רישום המשכון, כמו גם העיתוי בו הוא נרשם מעידים כי מדובר בהענקה פסולה, שנועדה להעדיף את המשיבה על פני יתר הנושים.
37. לא ברור אם בעת שהמנהל המיוחד בדק את תביעת החוב, בחן את העברת הכספים מאת המשיבה לחייב ואת מהות החוב או ש"הסתפק" בהסכם הפשרה. מקום בו המשיבה לא הציגה אסמכתאות לחוב הנטען, דין תביעת חובה להידחות או לכל הפחות, יש להורות למנהל המיוחד לבחון את תביעת החוב לגופה.
עמדת כנ"ר